אני, כריסטיאנה פ. (סרט)

בתחילת הסרט, כריסטיאנה (נטיה ברונקהורסט) בת 13 בערך^[6]. היא מתגוררת בדירה קטנה בבניין מגורים מוזנח בשכונת עוני במערב ברלין, יחד עם אִמָּהּ הגרושה, אחותה הקטנה סָבִּינֶה^[7], וחתול בשם "פיטי". כריסטיאנה מעריצה את דייוויד בואי, ויש לה אוסף תקליטים שלו.

באחד מסופי השבוע חומקת כריסטיאנה מאמה והולכת עם חברתה ובת-כיתתה קסי^[8] (דניאלה ייגר), לבלות בדיסקוטק "סאונד" החדיש. קסי נראית מבוגרת מגילה ומבלה שם באופן קבוע. כריסטיאנה מתחזה לבת 16 כדי להיכנס למקום. בתוך הדיסקוטק, קסי קונה סמים מנער בשם אָטְצֶה (אנדריאס פורמן), והשתיים נכנסות לאולם הקולנוע. אותו אטצה מתיישב ליד כריסטיאנה, נותן לה גלולת סם, ובתמורה הוא מנסה לתחוב את ידו לחולצתה ולמשוך את ידה אל מבושיו. היא בורחת לשירותים לבלוע את הגלולה, רואה צעיר שבזרועו נעוץ מזרק הרואין, נתקפת בחילה ויוצאת החוצה להקיא. לעזרתה נחלץ דטלף (תומאס האושטיין), שמציג בפניה את עצמו ואת חברו אקסל (יינס קופהל). השניים משתייכים לחבורת בני נוער שצורכים הרואין בקביעות. למחרת, כאשר כריסטיאנה חוזרת מבית הספר, אחותה עוברת לגור עם אביהן, ודוחה את ניסיון השכנוע של כריסטיאנה לא לעזוב. בערב מגיע קלאוס (אוּוֶה דידריך), בן זוגה של אמה, ונותן לה במתנה את אלבום האוסף של דייוויד בואי, ChangesOneBowie (אנ').

כריסטיאנה מתחילה לבלות ב"סאונד" בכל סוף שבוע, מתוודעת לבני חבורתו של דטלף והם מתאהבים. בסיום אחד מבילוייהם, מתפרעים בני החבורה במסדרונות קומת הכניסה של אירופה סנטר. דטלף פורץ דוכן למכירת כרטיסי הגרלה, הם גונבים כסף ומצליחים לעלות לגג הבניין ולהתחמק מהשוטרים שהגיעו למקום. דטלף מספר לכריסטיאנה שהוא גר אצל אקסל, והיא דוחה את הצעתו לבוא לישון שם. עם בוקר, היא וקסי יושבות במנהרת תחנת הרכבת התחתית, עד שאמה של קסי יורדת מהרכבת שמגיעה, רואה את קסי ולוקחת אותה משם בכוח. כריסטיאנה רואה כרזה המודיעה על קונצרט קרוב של דייוויד בואי בעיר, ומביעה בפני אמה רצון ללכת לקונצרט עם קסי. אמה עונה שתנסה להשיג כרטיסים דרך מקום העבודה שלה, וכריסטיאנה מתוודה שהיא רוצה ללכת עם נער שהכירה, ולא עם קסי.

באחד הערבים ב"סאונד", כריסטיאנה רואה את דטלף קונה הרואין, נבהלת ומזהירה אותו שאם ימשיך להשתמש בסם, הם לא יתראו עוד, אך הוא מתעלם. היא מדברת על ליבו של אקסל שישכנע את דטלף, אך אקסל, בעצמו מכור להרואין, מסרב ומסביר לה שכולם מסביב משתמשים בסם, וזו הסיבה למצב הרוח הטוב. היא נכנסת לשירותים ובולעת כמה כדורי LSD. דטלף יוצא מחדר שירותים שעל דלתו מצוירת האות H^[9], לאחר שצרך מנת סם, ומתעלם ממנה. בשובה הביתה ואפה מדמם בגלל הסמים, היא מוצאת בחדרה שני כרטיסים לקונצרט של בואי באולם "דויטשלנד האלֶה"^[10].

כריסטיאנה באה לקונצרט יחד עם נער (ריינר ולק) המכונה בפי חבריו "גווייה" (בגרמנית: "ליישה" - Leiche)^[11]. הוא חיוור ומתקשה ללכת, ומסביר לה שהוא חלש מכיוון שהוא תורם דם בתשלום באופן קבוע (לצורך מימון הרואין). אחרי ההופעה, זקוק "גווייה" למנת סם. היא נותנת לבֶּרְנְד (יאן גאורג אפלר), נער נוסף בחבורתו של דטלף, 20 מרק כדי לקנות הרואין, ושני הבנים נכנסים למכוניתו של ברנד לצרוך את הסם. אחרי שכריסטיאנה רואה את דטלף עם נערה זרה, היא רוצה לצרוך הרואין כדי להתקרב אליו, מצטרפת אל ברנד ו"גווייה", משכנעת אותם לתת לה מנת סם וצורכת אותה בשאיפה דרך האף. מעתה והלאה, היא הולכת ומתמכרת להרואין.

בבילוי ב"סאונד", פוגשת כריסטיאנה את בבסי (כריסטיאנה רייכלט) ואת סְטֶלָה (קרסטין ריכטר)^[12]. בבסי מבקשת ממנה "טריפ" (כדור LSD) ומקום לישון, כי היא לא רוצה לחזור הביתה. דטלף רואה את כריסטיאנה מסוממת וכועס עליה שהיא משתמשת בהרואין רק כדי להידמות לו. הוא לוקח אותה לדירה המוזנחת של אקסל ומתוודה באוזניה שהם יכולים להיפגש רק בסופי שבוע, כי במהלך השבוע הוא משמש זונה ממין זכר והולך לתחנת הרכבת למצוא לקוחות הומוסקסואלים לאונן להם תמורת כסף, אך מבטיח שזה רק מקור הכנסה עבורו, והוא לא שוכב עם לקוחות.

בבוקר יום הולדתה ה-14 (מאי 1976) מוצאת כריסטיאנה עוגת יום הולדת שהשאירה לה אמה, מעירה את בבסי שישנה אצלה בהסתר, ומסרבת לבקשתה לתת לה לנסות הרואין. היא יוצאת לתחנת הרכבת להביא פרוסת עוגה לדטלף, ופוגשת את אקסל ואת ברנד שלוקחים אותה לפגוש את דטלף בזמן שהוא משוחח עם לקוח. שלושת הבנים נכנסים לשירותים להזריק הרואין, והיא מבקשת מהם להזריק גם לה. מכיוון שדטלף מסרב, כריסטיאנה מבקשת מנרקומן זר להשתמש במזרק שלו ולעזור לה להזריק. לאחר שהיא מתנסה בזריקה, היא מציעה לדטלף לשכב איתו בסוף השבוע, בתנאי שלא ישתמש בהרואין, אך לשווא. מאותו יום, כריסטיאנה מתחילה לבוא לתחנת הרכבת באופן קבוע, ולבסוף משכנעת את דטלף לתת לה מנת הרואין להזרקה, כי היא רוצה להיות כמוהו. הוא מראה לה לקוח קבוע שלו, הומוסקסואל מוּחצן שמאוהב בו ולכן משלם כסף רב, ונוסע איתו משם. פתאום היא פוגשת את בבסי שהתחילה בינתיים להשתמש בהרואין ולעסוק בזנות. אליהן מצטרפת סטלה, אשר רואה בעיתון ידיעה על נער בשם אנדריאס שמת ממנת יתר בגיל 17, וכריסטיאנה מזהה בתמונה את אטצה.

בשירותי ה"סאונד", דטלף נותן לכריסטיאנה את מנת הסם האחרונה שלו. היא מציעה לעזור להשיג כסף, ומנסה ללא הצלחה לקבץ נדבות בסביבת תחנת הרכבת. לבסוף היא נכנסת למכונית של אלמוני שמשלם לה 100 מרק תמורת מעשה אוננות, ורוכשת בכסף שתי מנות הרואין שאותן היא חולקת עם דטלף. הוא כועס על האופן שבו השיגה את הכסף, והיא מסבירה שעשתה זאת למענו. לאחר מריבה, הם מבינים שהגיעו לתחתית ועליהם לסגת מההרואין. כריסטיאנה חוזרת הביתה, מזריקה לעצמה מנה גדולה ומתמוטטת על רצפת השירותים. אמה וקלאוס מוצאים אותה בבוקר המחרת, אך היא מסרבת להתפנות לבית חולים. קלאוס מוצא את המזרק ומבין את אשר אירע. כאשר כריסטיאנה שבה להכרתה, דטלף נמצא לידה ומספר לה שאמא שלה באה להזעיק אותו מתחנת הרכבת. הם כופים על עצמם גמילת קולד טרקי וסובלים מתסמיני נסיגה קשים ("קריז"). ברגע של משבר הם מוציאים מנת הרואין שכריסטיאנה הסתירה בתוך מברשת שיער, אך היא מקיאה על החומר.

כעבור מספר ימים, באים כריסטיאנה ודטלף לתחנת הרכבת ומספרים לאקסל ולברנד שהצליחו להיגמל, השניים מתרשמים ומחליטים להיגמל אף-הם, ונכנסים לתחנה כדי לצרוך את מנת ההרואין שממילא שילמו עליה. כריסטיאנה ודטלף סבורים שהצליחו להוכיח שאפשר להיגמל בכל עת, ואין רע בשימוש חד-פעמי. הם נכנסים לתחנה, משיגים הרואין לעצמם, ומידרדרים שוב למעגל ההרואין והזנות. הם חוזרים לדירה המשותפת, מוצאים את אקסל מת, ובורחים משם. דטלף סבור שאקסל מת בגלל שנוכל מכר לו סטריכנין במקום הרואין. על מנת להשיג כסף, כריסטיאנה מצטרפת לבבסי וסטלה המשדלות לקוחות ברחוב, מוכרת את אוסף תקליטי דייוויד בואי, גונבת כסף מבית אמה, קונה הרואין ונכנסת לשירותי הנשים בתחנת הרכבת להזריק. אלמוני מתנפל עליה, חוטף ממנה את המזרק ומזריק את הסם לצווארו לעיניה של קשישה מבועתת. כריסטיאנה יוצאת מהתחנה, רגליה כושלות והיא קורסת על המדרכה. בבסי מוצאת אותה ובידה שקית עם ערכה להזרקת הרואין, לוקחת אותה לתחנת הרכבת, מביעה חשש שתמות אם לא תיגמל, וכריסטיאנה מעודדת אותה לסגת מהסם.

מאחר שלכריסטיאנה ודטלף כבר אין היכן לגור, הם מוצאים מקלט אצל הלקוח הקבוע של דטלף. באחד הלילות, הלקוח מעיר את דטלף וקורא לו לחדרו. כריסטיאנה מתנגדת בתחילה, אך מתרצה כאשר דטלף מראה לה שקיבל מזרק חדש עם מנת סם. כאשר כריסטיאנה שומעת את קולותיהם, היא נכנסת לחדרם ורואה אותם מקיימים מין אנאלי, בורחת כועסת מהדירה אל תחנת הרכבת בחיפוש אחר בבסי, ופוגשת את "גווייה" שמספר לה שבבסי לא הגיעה כבר זמן-מה, וייתכן שהיא מתה או נמצאת בכלא. כריסטיאנה יוצאת מהתחנה, משיגה כסף תמורת הצלפה בלקוח מזוכיסט, וקונה מנת הרואין. אחר כך, לבדה ברחוב בלילה, היא רואה ידיעה בעיתון על נערה בשם באבט ד., הלא היא בבסי, שמתה ממנת יתר והיא רק בת 14. בייאושה, כריסטיאנה נכנסת לשירותים ציבוריים ומנסה להתאבד באמצעות הזרקת מנת יתר של הרואין.

אפילוג: רצף העלילה נקטע והמצלמה עוברת לנוף כפרי פסטורלי, כשברקע נשמע מונולוג הסיום של כריסטיאנה כעבור 18 חודשים: היא נשלחה אל סבתה ודודתה בכפר ליד המבורג, והצליחה להיגמל. היא לא יודעת את קורותיו של דטלף מאז עזבה את ברלין, אך מתחלחלת כאשר היא חושבת עליו.

בכתוביות הסיום מוקדש הסרט לשלושת חבריה של כריסטיאנה שמתו בשנת 1977 בגלל ההרואין:

• אנדריאס ו., "אטצה" שנולד בשנת 1960^[13].
• אקסל ו. שנולד בשנת 1960.
• באבט ד., "בבסי" שנולדה בשנת 1963^[14]

ב-25 במרץ 2019, בתשובה לשאלות גולשים, פרסמה נטיה ברונקהורסט פוסט בדף הפייסבוק שלה, ובו סיפרה כיצד קיבלה את התפקיד הראשי בסרט: לדבריה, המפיק אייכינגר והבמאי אדל בחנו כ-5,000 נערות מכל רחבי ברלין, אותן מצאו בין היתר במועדוני העיר. משלא מצאו את הנערה המתאימה, כמוצא אחרון שלחו השניים שליחים לחפש בבתי הספר. ברונקהורסט סיפרה שכילדה היא לא התעניינה בקולנוע, עד שיום אחד ניגשה אליה אישה בחצר בית הספר, אמרה לה שמחפשים ילדה רזה להשתתף בסרט, הציעה לה לבוא לעשות מבחן בד, ונטיה ענתה "אם צריך...". היא הלכה ללא ידיעת הוריה שהיו עסוקים, אנשי ההפקה נתנו לה סצנה ללמוד ולהציג, ואחרי המבחן אמרו לה לבוא שוב למחרת היום. בבואה ביום המחר, היא מצאה את תמונתה ושמה כמועמדת לתפקיד אחותה של כריסטיאנה, משום שלתפקיד הראשי חיפשו בת 15 והיא הייתה רק בת 13. אולם אנשי ההפקה הזמינו אותה שוב ושוב, עד שיום אחד מצאה את תמונתה על לוח השחקנים הפוטנציאליים כמועמדת לגלם את דמותה של כריסטיאנה.

לצורך קבלת החלטה סופית התקיים מבחן בד עם איפור, תלבושות ומצלמת קולנוע אמיתית, ובעקבות מבחן זה קיבלה נטיה ברונקהורסט את התפקיד. מאוחר יותר סיפרו לה שהמצלמה סקרה את פניהן של כל המועמדות לתפקיד הראשי, וכאשר המצלמה הגיעה אליה, כל הנוכחים באולם עצרו את נשימתם. אדל ואייכינגר חשבו בתחילה ללהק את כריסטיאנה פלשרינו שתשחק בתפקיד עצמה, אך הרעיון ירד מהפרק^[15]. נטיה ברונקהורסט הייתה בת 14 בעת הצילומים, וזה היה סרטה הראשון. מבין כל בני הנוער ששיחקו בסרט, היא היחידה שהמשיכה בקריירה קולנועית בבגרותה כשחקנית, תסריטאית ומפיקה^[16].

תומאס האושטיין היה בן 15 בעת צילומי הסרט. בראיון שפורסם במרץ 2017, סיפר האושטיין שהסרט טילטל את חייו, ובבגרותו היה לעובד סוציאלי ויועץ בתחום ההתמכרות^[17][18].

אף לא אחת מהדמויות האמיתיות השתתפה בסרט, וכולן גולמו על-ידי שחקנים. אולם קתרינה שאבק מחבורתם של כריסטיאנה ודטלף (דמותה בסרט נקראת "סטלה") מופיעה להרף עין בתפקיד סוחרת סמים שמוכרת הרואין לדטלף ב"סאונד" בתחילת הסרט. היא מתה בשנת 2004 בעקבות סיבוכים שנבעו מהתמכרות רבת שנים לסמים ולאלכוהול^[18]. חלק מהשחקנים היו קטינים תלמידי בית ספר בעת הצילומים, ולאור חשיבותו החינוכית של הסרט, מסרו הוריהם למפיקים מכתב הסכמה להשתתפותם בסצנות שימוש בסמים, מין ועירום^[18].

זה היה שיתוף הפעולה המקצועי הראשון של המפיק ברנד אייכינגר והבמאי אולריך ("אוּלי") אדל בקולנוע המסחרי. אדל הצטרף לצוות ההפקה רק שבועיים לפני תחילת הצילומים, לאחר שהבמאי רולנד קליק פוטר בעקבות סכסוך עם אייכינגר^[18]. השניים, שהתוודעו זה לזה בעת לימודיהם המשותפים בבית הספר לקולנוע במינכן, היו מחסידי הזרם הנאו-ריאליסטי בקולנוע - והנאו-ריאליזם האיטלקי בפרט - ושל הגל החדש בקולנוע הצרפתי^[19][20], דבר שהתבטא בסגנון התיעודי של הסרט ובטכניקות הצילום:

• אדל ליהק שחקנים לא-מקצועיים וחסרי ניסיון שנטמעו באתרי הצילום^[21]. רבים מהניצבים בסצנות עם קהל היו בני נוער מכורים לסמים במציאות, אשר ההפקה גייסה^[18].
• אפיזודות מרכזיות צולמו באתרי התרחשות אותנטיים בתחנת הרכבת "ברלין גן החיות", דיסקוטק "סאונד" ו"אירופה סנטר", וכן בשכונת גרופיוסשטאט שברובע נויקלן^[22], שם התגוררה פלשרינו מאז עברה מהמבורג לברלין המערבית. מאחר שהסרט צולם בשנת 1980, בעוד העלילה מתמקדת בתקופת התמכרותה של כריסטיאנה להרואין משנת 1975 עד 1977, היה צורך לעצב את האתרים ולהתאימם לשנים הרלוונטיות.
• אפיזודות של בני נוער מסוממים בתחנת הרכבת צולמו במצלמה נסתרת באופן שהתמונות האותנטיות לא מובחנות מהצילומים המבוימים^[21].
• תמונות הזרקת ההרואין, מצבם של הנרקומנים לאחר הזרקה וסצנת תסמיני הגמילה של כריסטיאנה ודטלף, מצולמים בסגנון ריאליסטי, לעיתים באמצעות קלוז אפ.
• תהליך הידרדרותה של כריסטיאנה מתבטא בשינויי גוונים: היא צובעת את שיערה בוורוד בעוד עורה מקבל גוון ירקרק-חיוור, שילוב המשווה לה מראה מבעית^[21].

פסקול הסרט כולל תשעה שירים בביצועו של דייוויד בואי: שמונה מהם מתוך שלושת אלבומי טרילוגיית ברלין שכתב והקליט בואי בעת שהותו בברלין בין השנים 1977 ו-1979, יחד עם המלחין והמפיק בראיין אינו, וכוללים גרסה גרמנית לשיר Heroes (בגרמנית: Helden) שכתבה זמרת הליווי אנטוניה מאס (שלושת האלבומים הם Low, Heroes, Lodger). השיר התשיעי הוא Station to Station משנת 1975. את אלבום הסרט הפיקה חברת RCA, ובשנת 2001 האלבום הופץ מחדש בתקליטור על ידי חברת EMI^[23][24][25].

ב-29 ביוני 2018 הוציאה חברת "פרלפון" את אלבום הסרט בפורמט של ויניל אדום, במהדורה מוגבלת, לציון 30 שנה לצאת אלבום הוויניל האחרון של הסרט. בשבוע יציאתו, האלבום דורג חמישי במצעד הרשמי של אלבומי ויניל(אנ')^{[26][27][28][29]}.

באוקטובר 1980 נענה בואי לבקשת התסריטאי הרמן וייגל לשלב סצנת הופעה חיה שלו בהפקת הסרט בברלין. מכיוון שבאותה עת הופיע בואי מספר פעמים בשבוע בברודוויי ולא היה יכול להגיע לגרמניה, צולמה ההופעה החיה כביכול, במועדון "Hurrah" בניו יורק. בואי ביצע בסצנה זו את השיר Station to Station עם פלייבק^[30]. המועדון ותלבושתו של הזמר עוצבו בהתאמה לסיבוב ההופעות שלו בברלין בשנת 1978, ותמונות הקהל נלקחו מצילומי קונצרט של להקת AC/DC שהתקיים ב"דויטשלנד האלה" (אנ') ב-27 בנובמבר 1980^[31][32].

בסרט יש מספר כשלים טכניים או עובדתיים.

בעיות בדיבוב^[33][34]:

• דיאלוגים ואפקטים שהוקלטו באולפן לא מתאימים לתנועות השפתיים או שאינם תואמים את רעשי הסביבה הטבעיים.
• מכיוון שקולה של השחקנית שמגלמת את אמה של כריסטיאנה מדובב על ידי שחקנית אחרת, פניה לא נראים כאשר היא מדברת.

בעיות בהמשכיות הצילום:^[35]:

• כאשר כריסטיאנה פוגשת את אקסל וברנד בתוך תחנת הרכבת כדי לחפש את דלטף, אקסל לובש מכנסי ג'ינס מתרחבים בהירים, אבל כאשר הם יוצאים מהתחנה לרחוב, הוא לובש מכנסיים צמודים בצבע כהה.
• בסצנה שבה כריסטיאנה נמצאת לראשונה במכוניתו של לקוח, כאשר הצילום נעשה מתוך המכונית לעבר השמשה הקדמית, בחוץ יורד גשם סוחף שלא נראה מזוויות אחרות של צילום הסצנה.

שגיאה עובדתית^[35]: בסצנה שבה כריסטיאנה משמיעה בחדרה תקליט של דייוויד בואי, נראית עטיפת התקליט "ChangesOneBowie", אבל השיר שנשמע הוא הגרסה הגרמנית של השיר Heroes, שכלל לא נמצאת בתקליט זה.

הצגות הבכורה התקיימו ב-2 באפריל 1981^[36]. בגרמניה המערבית, הסרט הופץ ל-110 בתי קולנוע, לכניסה חופשית מגיל 16^[15]. בארצות הברית, הסרט הופץ בשתי גרסאות: האחת - עם כתוביות תרגום לקהל מצומצם של חובבי סרטי ארט-האוס המתעניינים בהיבטים האמנותיים, ושנייה - מדובבת לאנגלית לקהל הרחב, מתוך הנחה שרוב הצופים יתעניינו בעיקר בהיבט הניצול בסרט^[21].

ב-2 במאי 2005, 24 שנים אחרי שיצא לבתי הקולנוע, הופץ הסרט על גבי תקליטור ובהזרמת מדיה על ידי חברת Maran Film הגרמנית, בגרסה שקוצרה ל-120 דקות, 18 דקות פחות מהמקור^[37]. ב-10 במאי 2012 הפיצה חברת Euro Video את הסרט בפורמט Blu-Ray^[38].

עם צאת הסרט לבתי הקולנוע, הוא זכה למעמד של סרט פולחן בגרמניה, בהמשך לביוגרפיה שראתה אור כשנתיים קודם. כריסטיאנה פלשרינו הפכה לידוענית ואף כונתה "נסיכת הנרקומנים"^[39]. היה צפוי שהצילומים הריאליסטיים ירתיעו בני נוער משימוש בסמים, אולם צעירים רבים נמשכו למסתורין ולרומנטיקה של חייה כנרקומנית וזונה צעירה, והשילוב של נעורים עם סמים וזנות גרם לגלוריפיקציה של דמותה. נערות אשר הוקסמו מחיצוניותה של השחקנית הראשית ומראה ההרואין שיק שלה, ייחסו את הדמות לפלשרינו עצמה, ראו בה מודל לחיקוי והחלו לאמץ את סגנון לבושה ותסרוקתה. לתקופה מסוימת, תחנת הרכבת "ברלין גן החיות" הייתה מוקד עלייה לרגל ואתר תיירות^[40]. מאחר שהספר הוכנס לתוכנית הלימודים בבתי הספר, היה חשש שהספר והסרט לא משיגים את המטרה החינוכית, ובית ההוצאה לאור של השבועון שטרן שהוציא את הביוגרפיה, הפיץ למורים והורים ספר עם מידע לצורך התמודדות עם משיכתם של ילדים לסיפורה של כריסטיאנה^[39].

הבגדים ואביזרי האופנה בסרט, בעיקר של השחקנית הראשית, שימשו לא אחת השראה למעצבי אופנה. לרגל מינויו של מעצב האופנה הבלגי ראף סימונס בשנת 2012 להיות המעצב הראשי של כריסטיאן דיור, סיפר סימונס כיצד הושפעה עבודתו מהספר שאותו קרא, והסרט שראה בנעוריו. הוא הסביר שזה היה אחד משני סרטים שעליהם ביסס את עיצוב קולקציית הביכורים שלו (סתיו-חורף 1995) שעסקה בקשר בין אופנה לקולנוע^{[41][42][43][44]}. במסגרת השקת קולקציית סתיו-חורף 2018 שלו, וכמחווה לסרט, הציג סימונס מגוון פרטי ביגוד ואביזרי אופנה עם הדפסים של דמויות כריסטיאנה ודטלף (בגילום השחקנים), והלוגו של הסרט. פריטים אלה הוצעו למכירה בחנות האינטרנט של סימונס, במטרה להעביר את ההכנסות ממכירותיהם לגופי צדקה התומכים בגמילה מסמים^[45]. תמונות בגדים מהקולקציה הופיעו על עטיפת גיליון כתב העת לגברים "Men‏ 10" מספטמבר 2018, כאשר לצורך הצילומים גייסה הצלמת פוּמִי נאגאסאקָה את שני כוכבי הסרט, נטיה ברונקהורסט ותומאס האושטיין, לשמש דוגמנים^[46][47][48].

בית האופנה "גוצ'י" פרסם את קולקציית אביב-קיץ 2016 תוך שימוש בסרטון פרסומת ותמונות שכללו הרמזים לסצנות שהתרחשו בתחנת "ברלין גן החיות" ובבניין "אירופה סנטר". הדבר עורר מחלוקות וביקורת על כך שגוצ'י עושים הומאז' למקומות הקשורים לסמים וזנות בברלין, ולמראה הרזה בסגנון "הרואין שיק"^[49][50].

כמחווה לרגל מותו של דייוויד בואי (ינואר 2016), הפיקו הקולנועניות הארגנטינאיות קטיה סטוקראט ומקארנה רוביו סרט אופנה קצר בשם Christiane F Returns to Bahnhof Zoo (בתרגום לעברית: "כריסטיאנה פ. חוזרת לתחנת הרכבת של גן החיות"), בכיכובה של הדוגמנית הגרמנייה סינה ניקיטה, המשחזרת תמונות של נטיה ברונקהורסט בתפקיד כריסטיאנה. הסרט צולם בתחנת הרכבת "ברלין גן החיות"^[51].

בספטמבר 2017 יצרה הצלמת ועורכת האופנה הגרמנייה ליה קלקא, סדרת תצלומים בהשראת תמונות סטילס של דמותה של כריסטיאנה בסרט. הסדרה צולמה בתחנות הרכבת התחתית בקורפירסטנדאם ו"ברלין גן החיות"^[52][53].

כמו כן, לבושה של השחקנית הראשית זוכה מדי פעם להתייחסויות במדורים, אתרי אינטרנט ובלוגים העוסקים באופנה ובסגנון חיים^{[54][55][56][57]}.

• צילומי מסך מסצנות בסרט באתר Coeval Magazine בצירוף סיפור עשיית הסרט (באנגלית).
• 'Wir Kinder vom Bahnhof Zoo – 'It’s Too Late, מאמר בבלוג האמנות Byron's Muse, כולל תמונות של "בבסי" והדיווח בעיתונות על מותה, רחוב יֶבֶּנְס (Jebensstraße) בעורפה של תחנת הרכבת, שם עסקו בני נוער בזנות, ותמונות נוספות (באנגלית).
• 34 שנים אחרי: כריסטיאנה פ. עדיין מכורה להרואין, באתר ‏מאקו‏, 24 בנובמבר 2013
• לירון סיני, "אני כריסטיאנה פ.": המוות לפני שהפך להרואין שיק, באתר החוג לתולדות המוזיקה, 2 בדצמבר 2015
• אלקנה כהן, "מתחנה לתחנה"- אלקנה כהן על סקס, סמים ודייוויד בואי, באתר Columbus Music Magazine
• קישור למאמר אקדמי באנגלית המסכם מחקר בנושא צילומי קלוז-אפ בסרט (מבוסס על עבודת דוקטורט של המחברת):

• "אני, כריסטיאנה פ.", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "אני, כריסטיאנה פ.", באתר נטפליקס
• "אני, כריסטיאנה פ.", באתר AllMovie (באנגלית)
• "אני, כריסטיאנה פ.", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "אני, כריסטיאנה פ.", באתר אידיבי
• "אני, כריסטיאנה פ.", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "אני, כריסטיאנה פ." במסד נתוני מכוניות בקולנוע IMCDb (באנגלית)
• "אני, כריסטיאנה פ.", קדימון הסרט באתר יוטיוב (גרסת Blu-Ray משנת 2012)