אנטולי ליאדוב

ליאדוב נולד בסנקט פטרבורג למשפחת מוזיקאים. אביו היה המנצח של תזמורת תיאטרון מריאינסקי בסנקט פטרבורג. הוא הכיר בכישרון של בנו והחל ללמדו מוזיקה באופן לא רשמי. בשנת 1870 התקבל ליאדוב לקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג והחל ללמוד כינור ופסנתר. אחד ממוריו היה ניקולאי רימסקי-קורסקוב שנאלץ לסלק אותו מהקונסרבטוריון ב-1876 בגלל היעדרויות. כעבור שנתיים הסכים לקבלו וליאדוב סיים את לימודיו. ליאדוב לא נטר לו איבה וכאשר פוטר רימסקי קורסקוב לאחר שהשמיע דעות לא מקובלות על השלטון במהפכת 1905, היה בין המוזיקאים שהתפטרו לאות מחאה. מעשה שהביא להחזרתו של רימסקי קורסקוב לקונסרבטוריון.

ליאדוב שימש כפרופסור לתזמור בקונסרבטוריון. בין תלמידיו היו סרגיי פרוקופייב, מיכאל גנסין, ניקולי מיאסקובסקי, לזר סמינסקי ועוד. בצד עבודתו כמורה ומנצח, ראה עצמו כממשיך קבוצת "החמישה"^[1]. הוא ליקט ועיבד שירי עם רוסיים והוציאם במספר קבצים.

יצירותיו של ליאדוב הן קצרות. ברובן מיניאטורות לפסנתר - פרלודים, מזורקות, בגטלות, וריאציות, בלדות, אינטרמצי ועוד.

מהיצירות התזמרתיות של ליאדוב מנוגנות כיום:

• באבה יאגה - תמונה מוזיקלית אופוס 56 המתארת את המכשפה העפה באוויר על מטאטא.
• "האגם המכושף" - אגדה לתזמורה אופוס 62 המתארת אגם ובו נימפות המים.
• "קיקימורה" - אגדה לתזמורת אופוס 63.

ב-1909 ביקש סרגיי דיאגילב מליאדוב לחבר מוזיקה לבלט ציפור האש. ליאדוב התעכב במתן תשובה ודיאגילב מסר את התפקיד למלחין הצעיר וחסר הניסיון אז, איגור סטרווינסקי.

"תיבת הנגינה" אופוס 32 היא היצירה המפורסמת ביותר של ליאדוב. היא חוברה במקור לפסנתר אך יש גם עיבודים לתזמורת. פסנתרנים רבים נוהגים לנגן קטע זה כהדרן. בשנות ה-50 שימש קטע זה כפתיחה לתוכנית הבוקר "השעון המוזיקלי" בקול ישראל.

מדיה וקבצים בנושא אנטולי ליאדוב בוויקישיתוף

• אנטולי ליאדוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אנטולי ליאדוב, באתר AllMusic (באנגלית)
• אנטולי ליאדוב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אנטולי ליאדוב, באתר Discogs (באנגלית)
• תיבת הנגינה של ליאדוב
• רשימת יצירותיו של ליאדוב
• אנטולי ליאדוב באתר "נקסוס"
• אנטולי ליאדוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אנטולי ליאדוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אנטולי ליאדוב (1855-1914), דף שער בספרייה הלאומית