אמסטרדם (נובלה)

מולי ליין נפטרה בטרם עת ממחלה שפגעה בגופה ובמוחה. בלווייתה נפגשים בעלה ג'ורג', שהוא מו"ל עשיר, ושלושה ממאהביה בעבר: ג'וליאן גרמוני, שר החוץ של בריטניה החותר לראשות הממשלה, ורנון הולידיי, עורך העיתון "השופט" וקלייב לינלי, מלחין מצליח. המשך העלילה מתמקד בהולידיי ולינלי, אך גם לשני האחרים יש חלק בה.

בעקבות החששות שמעורר בהם מותה הפתאומי של מולי ליין, מגיעים הולידיי ולינלי להסכם המתת חסד הדדי, במקרה שמישהו מהם יגיע למצבה.

לינלי עסוק בהשלמתה של "סימפוניית המילניום" שאותה הוזמן לכתוב לקראת התחלפות המילניום. מרבית הסימפוניה כבר כתובה, וחסר רק קטע הסיום. לקבלת השראה הוא נוסע לאזור האגמים שבצפון-מערב אנגליה.

הולידיי נאבק על שיפור התפוצה של עיתונו, וג'ורג' מגלגל לידיו הזדמנות פז לכך: תצלומים של גרמוני בבגדי אישה, שאותם צילמה מולי ליין. לינלי מותח ביקורת על כוונתו של הולידיי לפרסם תצלומים אלה, הפוגעים בפרטיותו של גרמוני, והדבר גורם לקרע ביניהם.

באזור האגמים ניצב גם לינלי בפני דילמה מוסרית: בעודו מטייל ומהרהר במנגינה שיכתוב, ראה מרחוק אישה שגבר מאיים עליה. הוא התלבט האם להתקרב כדי להגן עליה, אך החליט להימנע מכך כדי שלא לפגוע בריכוז הנחוץ לו לכתיבת המנגינה.

כאשר מתקרב מועד פרסום התצלומים, מוציא גרמוני את העוקץ מהפרסום, כאשר אשתו מכנסת מסיבת עיתונאים שבה היא מספרת על קיום הצילומים.

האיבה בין הולידיי ללינלי גוברת, ומובילה את שניהם לאמסטרדם, שם נערכת חזרת התזמורת על הסימפוניה של לינלי, ושם מגיע הסיפור לשיאו הדרמטי.

הספר זכה לשבחי המבקרים, בין השאר בעיתונים הניו יורק טיימס וגארדיאן, וזיכה את מחברו בפרס בוקר לשנת 1998. בטקס הענקת הפרס תיאר דגלאס הרד, לשעבר שר החוץ של בריטניה, את הספר: "בחינה צינית וחכמה של המוסר והתרבות של זמננו".^[1]

• הספר "אמסטרדם", באתר "סימניה"
• אמסטרדם, באתר OCLC (באנגלית)