אלפרד נוימן

אלפד נוימן נולד ב-1900 בווינה בירת אוסטריה, וגדל בעיר ברנו שבמוראביה (לימים צ'כוסלובקיה; כיום בצ'כיה).^[1] אביו היה בעל סדנה לנגרות בניין. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרו-הונגרי.^[2] סיים לימודי הנדסה באוניברסיטת וינה ב-1925, ולמד בבית הספר לאדריכלות שבאקדמיה לאמנות היפות בווינה (Akademie der bildenden Künste Wien) אצל פטר בֶּהרֶנס (Behrens) ואצל אוגוסט פֶּרֶה (Perret) בפריז עד 1928. עבד כאדריכל בפרויקטים ציבוריים ופרטיים בצרפת ובאפריקה.

במלחמת העולם השנייה ירד למחתרת, עד שנתפס ונשלח לטרזיינשטט. שוחרר עם תום המלחמה במאי 1945.^[1]

בשנת 1949 עלה לישראל, והתמנה בדרגת פרופסור מן המניין לדקאן הפקולטה לארכיטקטורה ולבינוי ערים בטכניון (1953–1958). נוימן ייצג את ישראל בקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית.^[1] ב-1959 הקים נוימן משרד ארכיטקטים יחד עם שני סטודנטים שלו לשעבר, צבי הקר ואלדר שרון. שלושתם יחד הפכו לאחד מגופי היצירה המקוריים של אמצע שנות ה-60, ובין היתר תכננו את בית עיריית בת ים, בית דובינר^[3], בניין דנציגר להנדסת מכונות בטכניון בחיפה^[4], בית הכנסת בבה"ד 1.^[1]

הבניינים והעיצובים של נוימן זכו להכרה בינלאומית נרחבת דרך פרסומים במגזינים מובילים של תקופתו,^[1][2] בהם: l'architecture d'Aujourd'hui, Domus, Architectural design, Architectural review, Zodiac, Arts and Architecture ואחרים.^{[דרוש מקור]}

אחד הבניינים הייחודיים שתכנן עם צבי הקר היה בניין דנציגר שנבנה עבור הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון.בסוף 1966, לאחר שלטענתו הטכניון שינה את תוכניתו לבניין – שינויים שאותם כינה "ונדליזם" – הודיע על התפטרותו מהטכניון, תוך שהביע ביקורת קשה נגד הנהלת המוסד.^[5] תביעה שהגיש בדרישה להורות לטכניון להסיר את השינויים שנעשו בבניין בגלל הפגיעה בשם הטוב של המתכננים נדחתה על ידי בית המשפט.^[6] עוד קודם לכן, משנת 1965, שהה בקנדה בחופשה ללא תשלום מהטכניון. בקנדה פיקח על הקמת המסלול לתואר שני באדריכלות באוניברסיטת לוואל (Laval) שבקוויבק.

נוימן חלה בסרטן הריאות בעקבות עישון כבד, ונפטר ב-1968.^[1] נוימן נקבר כנוצרי בחצר כנסייה בקוויבק בהתאם לצוואתו.^[2]

עבודותיו של נוימן הם נושא לעבודת דוקטור שנכתבה באוניברסיטת פרינסטון על ידי האדריכל רפי סגל. ב-2015 נערכה תערוכה "אדריכלות אורזת חלל: חייו ועבודתו של אלפרד נוימן" בגלריה לאדריכלות באוסטרבה שבצ'כיה.^[2]

• בית עיריית בת ים (יחד עם צבי הקר ואלדר שרון), 1963
• בניין הפקולטה להנדסת מכונות, הטכניון (יחד עם הקר), 1964
• בית דובינר, רמת גן (יחד עם הקר ושרון), 1965

מדיה וקבצים בנושא אלפרד נוימן בוויקישיתוף

• פרטים על אלפרד נוימן בארכיון צבי הקר, בספרייה הלאומית
• מידע על אלפרד נוימן בקטלוג הספרייה הלאומית
• נועם דביר, בחזרה אל בנייניו של האדריכל המרתק והנשכח אלפרד ניומן, באתר הארץ, 18 בינואר 2012
• אלפרד נוימן, דף שער בספרייה הלאומית