אלפא ואומגה
אלפא ואומגה (האות הראשונה והאות האחרונה באלפבית היווני, בתרגום לעברית לעיתים "אלף ותיו") הוא סמל וביטוי נוצרי שמקורו במספר מקומות בספר חזון יוחנן בברית החדשה, המייצג את אלוהים, לדוגמה:
אני האלף ואני התו ראש וסוף נאם יהוה אלהים ההוה והיה ויבוא אלהי צבאות
— חזון יוחנן, פרק א', פסוק 8
ויאמר אלי היה נהייתה אני האלף והתו הראש והסוף
— שם, פרק כ"א, פסוק 6
משמעות הביטוי היא 'הראשית והאחרית'. רוב הזרמים הנוצרים רואים באלפא ואומגה סמל לאל האב ולישו, בהיותם פנים שונות של האלוהות האחת. בהקשרו של ישו, נחשב הסמל כמבטא את רעיון הקדמוניות והאין-סוף שלו: "אשר נולד מן האב לפני כל הדורות... ושוב ישוב בהוד לשפוט את החיים ואת המתים ולא יהיה קץ למלכותו".[1]
אפשר שלביטוי מקור תרבותי-צורני-לשוני עוד בנבואות ישעיהו:
כֹּה אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים
שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן
הביטוי משולב בסמלים נוצריים רבים. התיעוד המוקדם ביותר לאות אומגה כסמל לסוף מצוי בכתובת הנצחה רומית משנת 295, אך לא ברור אם ניתן להתייחס לתיעוד זה כמייצג את המשמעות הנוכחית של הסמל. בשנת 364 הופיע הסמל במתכונתו ובמשמעותו הנוכחית, וצבר פופולריות רבה.[2] הסמל הופיע בדרך כלל במשולב עם סמלים אחרים, פעמים רבות עם סמל הכי רו, והוא מקובל מאוד בסמלים דתיים וחילוניים נוצריים עד היום.
הביטוי מופיע גם בשירים דתיים נוצריים, למשל:
מה שמח אני, | Wie bin ich doch so herzlich froh |
לקריאה נוספת
- אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 362, מסת"ב 978-965-566-137-8
