אלעזר מגרמייזא

רב בגרמניה
(הופנה מהדף אלעזר מוורמייזא)

רבי אלעזר מגרמייזא (גם "גרמיזה", וגם "ורמייזא"; הכוונה לעיר וורמס) (ד'תתק"ך, 1160ד'תתק"ץ, 1230 בערך) היה מקובל ופוסק, מגדולי רבניהם של חסידי אשכנז ותלמידו של רבי יהודה החסיד. בעל ספר הרוקח (רקח בגימטריה - אלעזר), מבעלי התוספות ובעל כתבים קבליים רבים, שמרביתם נותרו בכתבי יד. היה רב ודיין בוורמס. קבע והשפיע על מנהגים שנוהגים עד ימינו בקרב יהדות אשכנז.

רבי אלעזר מגרמיזא
לידה1160 בערך
ד'תתק"ך בערך
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה מיינץ, ארכיבישופות מיינץ
פטירה1230 בערך
ד'תתק"ץ בערך
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה וורמס
כינויהרקח הגדול
מדינהגרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות?–1238 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכותחסידי אשכנז, רבני אשכנז, רבני גרמניה, ראשונים, בעלי התוספות
תחומי עיסוקתנ"ך, תלמוד, הלכה, מוסר, תשובה, תפילה, קבלה.
רבותיואביו ר' יהודה בר קלונימוס ממגנצא, רב משה הכהן ממגנצא, ר' יהודה החסיד, ר' יהודה בן קלונימוס משפיירא, ר' אליעזר ממיץ
תלמידיורבי יצחק בן משה מווינה (ה"אור זרוע")
חיבוריו"ספר הרוקח", פירוש לתורה ולמגילת אסתר, "קריית ספר" על חמש מגילות, "יין הרוקח" (גימטריות וקבלה על מגילות שיר השירים ורות), פירוש על ההפטרות, "שערי בינה", פירוש למסכת שקלים, פירוש תוספות לחלק ממסכתות התלמוד הבבלי, פירוש על התוספות ברמזים וגימטריאות, "מעשה רוקח", "ספר החכמה", "סידור הרוקח", פירוש על התפילות ברמזים וגימטריות, חיבור על טעמי התפילה וסודיה, "חכמת הנפש", "ספר הנפש", "ספר הכפרות או מורה חטאים", "אדרת השם", "ספר השערים"/"שערי תורה", "ספר החיים" "ספר המלבוש", "שער הסוד והיחוד והאמונה", פירוש לספר יצירה, "סודי רזיא", "ספר השם", "ספר המלבוש", "שער קומה"/"שיעור קומה ופרקי דר' ישמעאל", "סוד הזווג", "ספר הכבוד", "ספר הנעלם", "ספר המלאכים", "ספר הקולות", פירוש על הגדה של פסח, פירוש על ספר יחזקאל, דרשה לפסח
אביהודה בן קלונימוס ממגנצא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי אלעזר מגרמייזא כונה "הרוקח" על שם ספרו,[1] וכן כונה בטעות "רבי אֱלִיעֶזֶר מגרמיזא"[2] כינוי זה דבק בו, למרות הבירור המדעי של שמו. בעקבות טעות זו, נוספה טעות על טעות, והוא זוהה גם עם השם אליעזר הגדול.[3][4]

קורות חייו

רבי אלעזר נולד בערך בשנת ד'תתקכ"ה במגנצא, לאביו ורבו רבי יהודה בן קלונימוס ממגנצא (המכונה הריב"ק), מגדולי החכמים שבדור. נדד בין מרכזי התורה שבגרמניה וצפון צרפת. למד תורה מאביו, ותורת הקבלה מבן משפחתו, רבי יהודה החסיד.[5] נשא לאשה את נכדת ריב"ן (בת בתו).[6] העמיד תלמידים רבים, שהמפורסם שבהם הוא רבי יצחק בן משה מווינה, מחבר ספר אור זרוע. היה חתום על תקנות קהילות שו"ם (שפיירא, וורמייזא ומגנצא). לגבי תאריך פטירתו נחלקו הרבה: 1232, 1234, ד'תתקצ"ח (1238) ויש המאחרים את פטירתו לאחר שנת ה'ב' (1242). מקום קבורתו בוורמס.

סבל סבל רב בפרעות, שבעקבותיהן עבר ממגנצא לוורמס ושם נעשה לרב. בליל כ"ב בכסלו ד'תתקנ"ז (14 בנובמבר 1196),[7] בזמן שעסק - על פי תיאורו האירוני במקצת - בפסוק "וישב יעקב לבטח", פרצו שני רוצחים לביתו, פצעו אותו ואת בנו פצעים קשים ורצחו את אשתו דולצא, את בתו הגדולה בלט בת ה-13 ואת בתו הקטנה חנה בת השש. בזכרונותיו מתאר רבי אלעזר כיצד הרגו לעיניו את בני משפחתו:

... ובתי בלט הגדולה בקעו ראשה, ובתי חנה בקעו בראשה ומתו... ומיד עמדה (אשתי) החסידה ויצאה... וצעקה שהרגו אותנו. ויצאו המתועבים והכוה בראשה עד הגרגרת ובכתף, ומן הכתף עד החגורה וברוחב כל הגב ובפנים, ונפלה הצדקת מתה. ואני סגרתי הפתח וצעקנו עד שבא לנו עזר ממרום

”נשארתי בחוסר כל ובעוני גדול וביסורים גדולים”, הוא מעיד על עצמו.

אף על פי כן בסוף הקינה הוא מצדיק עליו את הדין:

"אוי לי על אשתי, אוי לי על בנותיי,
אקונן קינה, כמה השיגוני עוונותיי"

וכן כתב:

"נאמן עליי הדיין אשר דנני
בחטאתי ובפשעי הכניעני
לך אברך בכל מידה שיר אחווה
לך אכרע ואשתחווה"

לפי חוקרים ייתכן שחלק זה של הקינה נוסף מאוחר יותר, או שהועתק עם שגיאה, מכיוון שהוא מקונן על בניו שמתו, אף על פי שבתחילת הקינה מעיד שאשתו טיפלה בבן יחיד, ושבן זה שרד יחד איתו (והוא מתפלל לשלומו)[8] לאחר שבוע נתפס הרוצח - אחד התוקפים, הועמד לדין, והוצא להורג. בעקבות הפרעות החליט לחבר את ספרו "רקח", וללמד תורה לתלמידים דרך הכתב, כיוון שהדרך הרגילה ללימוד פנים אל פנים לא הייתה בת יישום בזמנו[דרוש מקור].

רבי אלעזר, שלא כמו רבי יהודה החסיד, לא הקפיד לכתוב את חיבוריו בעילום שם, אך צירף תמיד לשמו את הכינוי "הקטן", והיה הראשון שעשה כן.

רבי דוד גנז קבע את פטירת רבי אלעזר לשנת ד'תתקצ"ח (1238), ובעקבותיו הלכו רבים מהחוקרים ומכותבי סדר הדורות. אולם, אפרים אלימלך אורבך הראה כי יש להקדים את פטירתו בכמה שנים, משום שבספר "ערוגת הבשם" לרבי אברהם בן עזריאל, שנכתב בערך בד'תתקצ"ד (1234), וכן באגרת הרמב"ן "טרם אענה אני שוגג", שנכתבה בערך בשנת ד'תתקצ"ב, מוזכר רבי אלעזר בציון 'ז"ל'. מאידך גיסא, בשנת ד'תתקפ"ד חתם רבי אלעזר על תקנות שו"ם במגנצא, כך שיש לקבוע את פטירתו בין השנים הללו. הוא נקבר בוורמייזא, בבית הקברות העתיק.[9]

ספר הרוקח

ספרו העיקרי הוא 'ספר רוקח', שביסודו הוא ספר הלכתי הכולל פסקי הלכות ומנהגים וטעמיהם על פי מסורתם של בעלי התוספות. ספר זה מכיל פלפולים בצירוף מסקנות הלכתיות בתמציתיות, ויש בו קטעי מוסר וגימטריאות רבות.

רבי אלעזר הטעים את שנאמר בפרקי אבות ש"אינך יודע מתן שכרן של מצוות", משום שהתשלום הוא לפי היצר. מצווה שקשה לעשותה מתגמלת יותר "ממאה מצוות שאין יצרו מתקיפו". על כן בעתיד לבוא אין גמול שכר על המצוות, שכן יצר הרע לא יפעל אז.

ב"ספר רוקח" מופיע שוב ושוב המוטיב של קידוש השם, והקל וחומר הנגזר ממנו: אם אדם יודע שהיה עליו לוותר על חייו למען אמונתו, כלום אין הוא יכול להתאפק בעבירות קלות?

ספר הלכה נוסף של רבי אלעזר הוא "ל״ו שערים" בדיני שחיטה וטרפות (עוד על ייחוסו של הספר ראו בהערה[10]).

עבודת ה' בשמחה

יש בכתביו של רבי אלעזר מימרות שבהן הוא מהלל את עבודת השם בשמחה, (הדבר מופיע כבר בתורה ומובא בכתבי הארי הדרשה לפסוק "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב")האידיאל שלו הוא אהבה מוחלטת לאלוהים, שנותנת אושר עוד בעולם הזה:”ומחשב כל העת איך אעשה רצון הקב"ה ושעשועי ילדיו וטיולי אשתו כאין נגד אהבת בוראו ויותר מבחור שעברו ימים רבים שלא בא אל אישה ומתאווה אליה וליבו בוער לבוא עליה, ומרוב אהבתו ותאוותו כשבא עליה וזרעו יורה כחץ - נהנה מאוד. כל זה כאין נגד עשיית רצון הבורא”.[11]

תורת התשובה

בכתבי התשובה שלו הוא מתייחס רבות לחטאי תאוות אישה, ומונה בעקבות ספר חסידים בין סוגי התשובה את "תשובת הבאה", כלומר סוג תשובה שבו אדם מביא עצמו לזירת החטא ולנסיבותיו, אך הפעם מצליח מתאפק. מנגד, הוא מונה גם סוגי תשובה אחרים ואף הפוכים, של התרחקות מנסיבות החטא ושל סיגופים חמורים, עד "צער קשה כמיתה" כהענשה עצמית על עבירה שדינה בתורה מוות (למשל ישיבה בינות לדבורים ונמלים או טבילה בשלג בחורף).

במיוחד התפרסמה "תשובת המשקל", שהוא מציע, כלומר אומדן של צער השקול להנאה שהופקה מהחטא, וסיגופים אם תפיק את הצער הזה.

לפי אחת הפרשנויות, שיוסף דן הוא מייצגה הבולט, "תשובת הבאה" היא המעולה ביותר במשנתם של חסידי אשכנז, אולם היא חרב פיפיות ועלולה לגרום לעושה אותה לשוב וליפול בחטא. לכן היא נועדה רק ליחידי סגולה.

הגותו הקבלית

רבי אלעזר חיבר חיבורים רבים בתורת הסוד. חלקם נותר בכתב יד, ורבים מהם נדפסו. תורת הסוד שלו מאופיינת בשילוב רב של גימטריאות. ספרים אלו מיוחסים לו, ואין אחד מהם שידוע עליו ללא ספק שהוא אכן מחברו. רבי צבי אלימלך מדינוב בספרו בני יששכר על חודש כסליו מרבה להדגיש שכל דברי הרוקח נאמרו מפי אליהו הנביא.

מנהגים והלכות

מספר תקנות והנהגות נתפרסמו בשמו, ונוהגות כיום בחלק מקהילות ישראל:

  • תקנת "שלש פסיעות לאחור" בזמן אמירת "ה' שפתי תפתח" לפני תפילת העמידה (ה'שמונה עשרה') - לשם הכנה וכוונה לתפילה.
  • עניית "ברוך הוא וברוך שמו" במקום "אמן" - לאחר הזימון לפני ברכת המזון.
  • המנהג לאמר: "עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה" בשעת בדיקת הציצית לפני לבישת הטלית.
  • תפילות חלופיות לקדיש ו'ברכו' - במקרה שהמתפלל לא שמע אותם בציבור.[12]
  • אי-אמירת תחנון בכל חודש ניסן.[13]
  • המקור המוקדם ביותר לאיסור קטניות בפסח נמצא בדרשה שלו לפסח, בה הוא מוזכר כבר כמנהג הרווח במקומו.[14]

חיבורים נוספים

להלן חיבורים נוספים המיוחסים אל הרוקח, המלוקטים מדבריו, או הכוללים חלק ניכר מדבריו:

בהקדמתו לספר השם, הוא מתאר טקס הכנה שיש לבצע לפני לימוד שמות ה':

"בטרם ילמד הרב את תלמידו ירחצו במים ויטבלו בארבעים סאה, וילבשו בגדים לבנים ויתענו יום שילמדהו, ויעמדו במים עד קרסוליו... ואחר כך ילכו להם אצל מים או בבית הכנסת או בבית המדרש... ויאמר הרב: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו... והביננו לידע שמו הגדול והנורא ברוך אתה ה' מגלה מסתריו לישראל"[33]
  • פיוטים: חבר כמה וכמה פיוטים, כולל מערבית "אמונת אומן לעם זו רם זכרת", הנאמר בנוסח אשכנז המערבי בליל אחרון של פסח. הוא גם חיבר מערבית "אשרי העם יודעי תרועה לפתותו", שהתקבל במנהג ווירמייזא לליל ראש השנה.[34]

בין שיטותיו הקבליות - מניית מספרן של מילים ואותיות מסוימות בכתבי הקודש (על כך כותב יוסף דן: "אין ספק שהמקרא כולו - על מניין אותיותיו - היה זכור להם לפרטי פרטיו") ושימוש בצופן אתב"ש.

רעיונו המרכזי בתורת הסוד הוא קיומו של "כבוד", גורם אמצעי המואצל מאלוהים ואינו נברא, ושלו ניתן לייחס את ההגשמה במקרא. רעיון זה, שמקורו בכתבי רס"ג, כבר פותח ושוכלל במשנת רבו, רבי יהודה החסיד, ואילו רבי אלעזר דווקא מאופק וזהיר לגביו, ואולי לא חפץ שייעשה שימוש בתורתו בידי מאמיני הגשמת האלוהים.[דרוש מקור]

מצאצאיו

בין צאצאיו נמנה רבי אלעזר רוקח, מחבר הספר "מעשה רוקח", ראש משפחת רוקח המורחבת.

כמו כן הרב אפרים זלמן מרגליות חוקר הגנאלוגיה וכתבי היד, היה אף הוא מצאצאי הרוקח, וקרובו של "המעשה רוקח" שחי דור אחד לפניו. הרב מרגליות שימש כ"עוגן" ברשימות היוחסין, ומשום כך, רבות ממשפחות הרבנים המיוחסות של מרכז ומזרח אירופה מכריזות על עצמן כצאצאיו של הרוקח.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


תקופת חייו של הרב אלעזר מגרמייזא על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן
🔥 Top keywords: עמוד ראשימיוחד:חיפושחג הקורבןדור הררירוקדים עם כוכבים (עונה 3, קשת)לירז צ'רכיקדחת מערב הנילוסאילניתמלחמת חרבות ברזליורו 2024מיוחד:שינויים אחרוניםאליהו רביבותום אבניעמוס הוכשטייןרוקדים עם כוכבים (קשת)דנית גרינברגבלקספייסבלתי הפיך (ספר)עופר ינאיפרשת משחקי חברהמריאנו אידלמןאליפות אירופה בכדורגלהפועל תל אביב (כדורסל)לוסי איובנחמן שיקיליאן אמבפההקול בראש 2גאולה אבן-סעריוליה שמאלוב-ברקוביץ'בית הדרקוןשמעון מזרחיליגת העל בכדורסלהדירוג העולמי של פיפ"אאף אחד לא עוזב את פאלו אלטוישראלאנה ארונובדרגות צה"ליום האבברידג'רטון