אלישע בן אבויה

לפי המסופר בתלמוד הירושלמי, אלישע נולד בירושלים ואבויה אביו היה מגדולי העיר (גרסת המדרש רות רבה: "מגדולי הדור"^[4]):

אבויה אבא מגדולי ירושלם היה. ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד ולרבי אליעזר ולר' יהושע בבית אחד, מן דאכלון ושתון, שרון, מטפחין ומרקדין (תרגום: אכלו ושתו, שרו, מחאו כפיים ורקדו)

— ירושלמי חגיגה ב א

אלישע בן אבויה נחשב לפני כפירתו בתורה, לאחד מגדולי התנאים:

אָמְרוּ עָלָיו עַל אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה הָעֲזָרָה נִנְעֶלֶת עַל אִישׁ חָכָם וְגִבּוֹר בַּתּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל כְּמוֹתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְדַבֵּר וְדוֹרֵשׁ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית אוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל טְבֶרְיָא, הָיוּ כָּל הַחֲבֵרִים עוֹמְדִים וּמַאֲזִינִים לִדְבָרָיו, וְאַחַר כָּךְ בָּאִים כֻּלָּם וְנוֹשְׁקִין אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אִם בִּטְבֶרְיָא כָּךְ, קַל וָחֹמֶר בִּשְׁאָר מְדִינוֹת וּבִשְׁאָר עֲיָרוֹת.

— רות רבה, פרשה ו'

בשלב מסוים של חייו כפר אלישע בן אבויה בתורה ומאז ואילך הוא נקרא "אחר" בתלמוד, ואִמרותיו ופרשנויותיו משויכות לשם זה.בתלמודים מובאות סברות רבות לגבי מניעיו של אלישע לכפור בדתו:

• בתלמוד הבבלי, (מסכת חגיגה, דף י"ד, עמוד ב') מובא שהיה אחד מהארבעה שנכנסו לפרדס, (חכמות מיסטיות נשגבות), משראה בישיבה של מעלה את המלאך מטטרון יושב (בעוד כל המלאכים חייבים לעמוד) שיער בנפשו שמא קיימות שתי רשויות, וכתוצאה מכך "קיצץ בִּנטיעות" וחדל לקיים מצוות. באותה סוגיא מובא שהקב"ה הורה בעקבות כך להעניש את המלאך מטטרון ולהכות אותו בשישים פולסא דנורא (מכות אש), כי היה עליו לעמוד ולא לגרום למכשול.
• בסוגיא המקבילה בתלמוד הירושלמי (מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א') מצוטט אלישע עצמו כמספר על אביו שהקדישו לתורה ביום מילתו, מפני שהאמין בכוחה של לימוד התורה. ומסכמת הגמרא: "לפי שלא הייתה כוונתו לשם שמים, לפיכך לא נתקיימו בו".
• לפי סיפור המופיע בשני התלמודים (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ט, עמוד ב'), הסיבה להפיכתו לכופר הייתה שראה אב אומר לבנו לטפס על עץ לצורך מצוות שילוח הקן. הבן קיים את דברי אביו, נפל מן העץ ומת. מכיוון שעל שתי מצוות אלו (מצוות שילוח הקן ומצוות כיבוד אב) נאמר בפירוש בתורה ששכרן אריכות ימים הגיב אלישע למראה עיניו בכפירה (הגמרא מוסיפה שבאמת יש לפרש שהכוונה לאריכות ימים לעולם הבא).
• באותו מקום מסופר גם שכאשר ראה אלישע את לשונו של רבי חוצפית המתורגמן (או רבי יהודה הנחתום)^[5] אחד מעשרת הרוגי מלכות, מוטלת באשפה, אמר: "פה שהפיק מרגליות - ילחך עפר?".

חז"ל תלו את מצבו גם בעיסוק בחכמה יוונית ובספרי מינים (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד ב'), ואף בכך שאמו עברה סמוך לבתי עבודה זרה בעת שהייתה מעוברת, והריחה מתקרובת העבודה הזרה.

סיפורים אחרים בתלמוד מתארים את מעשיו של אלישע בעקבות כפירתו. בתלמוד הירושלמי מסופר^[6] כי לא רק זאת, אלא גם שרמס בפרהסיא ובמפגיע את מצוות התורה ברוכבו על סוסו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת באזור הר הבית ("לפני בית קודש הקדשים"). למרות זאת, צעד לצדו תלמידו רבי מאיר, עד שאמר לו אלישע: לפי מספר צעדי סוסי, אני מבין שעד כאן מותר לך ללכת עמדי, מכאן ואילך תחום שבת. רבי מאיר אמר לו: כה רבה חכמתך ואין אתה חוזר בך? השיב לו אלישע כי שמע מאחורי הפרגוד שלכולם פתוחה דלת התשובה "חוץ מאחר" (או בלשון המקורית "שובו בנים שובבים חוץ מאחר"). התבטאות אחרת שנקשרה ברבי מאיר:^[7] "רבי מאיר רימון [אלישע בן אבויה] מצא. תוכו [הידע הנרחב של אלישע בן אבויה בתורה] אכל, קליפתו [כפירתו] זרק".

כאשר גסס אלישע ממחלה בא אליו רבי מאיר וביקש ממנו שיחזור בתשובה. אלישע אמר לו: "ועד כאן מקבלים? [האם יקבלו תשובה של חוטא כמוני?]" אמר לו רבי מאיר: "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד-דַּכָּא" – עד דכדוכה של הנפש. אלישע התחיל לבכות עד שמת. לאחר מכן שמח רבי מאיר ואמר: "דומה, שמתוך תשובה נסתלק רבי" (ירושלמי, פרק ב, הלכה א).

על פי המסופר במסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד ב' שבתלמוד הבבלי, כשמת בן אבויה, בשמים אמרו כי לא ניתן להכניסו לעולם הבא, מפני שחטא ולא כפר בלבו בלבד; עם זאת גם לדון אותו ולהכניסו לגיהנום אי אפשר, בשל התורה שלמד. משום כך אמר תלמידו רבי מאיר: "מתי אמות ואעלה עשן מקברו" [של אלישע, מפני שעדיף שיישפט וייענש זמן מסוים בגיהנום ואחר כך יעבור לעולם הבא]. לפי הגמרא, אמנם לאחר מותו עלה עשן מקברו של אלישע, אך רבי יוחנן טען שאין זה מספיק, שכֵּן "אחד היה בינינו, ואין אנו יכולים להצילו?!". הוא הבטיח שיעלהו לעולם הבא, ואומנם כאשר מת רבי יוחנן, הסתלק העשן ונודע כי "אחר" נכנס לגן עדן.

השערה מאוחרת ויחידה גורסת כי קברו מצוי בכפר חיטים, על פי השערתו של יצחק גולדהאר בספרו "אדמת קודש": "בקבר הנקרא נבי-אללא-שייב אשר בעיר עת קצין Hattin קברו את אלישע בן אבויה שמת בעיר ההיא". המקום שאליו התכוון הוא מתחם נבי שועייב,^[8] בו חוגגים הדרוזים את חג נבי שועייב.

• בתלמוד הבבלי^[9] והירושלמי^[10] מסופר שבנותיו של "אחר" ביקשו מרבי לפרנסן. בתחילה הוא הגיב אליהן בצורה קשה מאוד ("עדיין יש מזרעו בעולם?!") וסירב לבקשתן בגלל אביהן, אך בסוף חזר בו בגלל תורתו של אביהן ופרנסן.
• רב יוסף אמר שרבי יעקב היה בן בִתו של "אחר",^[11] ואילו "אחר" היה דורש כנכדו שהשכר על המצוות הוא רק בעולם הבא - לא היה חוטא.

לכאורה, קשה להלום את שני המקורות הללו יחד, שכן, רבי יעקב היה רבו של רבי - ואיך הגיב בצורה קשה כל כך לזרעו של "אחר"?

יש שהציעו^[12] שיש טעות בגרסה בדברי רב יוסף, והיה צ"ל: "כרבי יעקב בר קרשי", ונוצר שיבוש ל"בר ברתיה". לפי זה, ר' יעקב כלל אינו בנו של "אחר". ויש שהציעו^[13] שרבי יעקב נכדו של "אחר" – איננו רבי יעקב בר קורשי רבו של רבי.

• הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק - מסכת אבות, פרק ד', משנה כ'

בספרו של איש תנועת ההשכלה היהודית בווילנה, קלמן שולמן, "שפה ברורה" (מהדורה ראשונה ב-1848, מהדורה שנייה ב-1864) נכלל הסיפור הקצר "אלישע בן אבויה".^[14]

אלישע בן אבויה הוא גיבור הרומן של מילטון שטיינברג,‏ "As a Driven Leaf", שיצא לאור בשנת 1939, ותורגם לעברית, בשם "כעלה נידף", בשנת 1946 בידי יונתן רטוש (בשם העט יוסף לוז), ובשנת 2015 בידי יעל ענבר (עם מבוא מאת דב אלבוים).

בשנת 1947 פורסם סיפור קצר מאת משה שמיר "על סוסו בשבת", שנקודת המוצא שלו היא הסיפור התלמודי לפי אלישע בן אבויה רכב על סוס בשבת, ותלמידו רבי מאיר הלך לצדו.^[15]

גיבור הרומן "בחזרה מעמק רפאים" מאת חיים באר הוא אלישע מילגרוים, יהודי שהתנצר. הזיקה בין אלישע מילגרוים לאלישע בן אבויה ניכרת לקורא, ואף מצוינת במפורש בתיאור קבורתו השנייה של אלישע מילגרוים.^[16]

במרץ 2024 יצא לאור בהוצאת כנרת זמורה דביר רומן היסטורי-פנטסטי מאת איל חיות־מן, "מסכת תהום", שאלישע בן אבויה הוא הפרוטגוניסט והמספר.^[17]

• אחרים ויש אומרים
• יצא לתרבות רעה
• יציאה בשאלה

• שלמה רובין, ילקוט שלמה, קרקוב 1896, עמודים 17–28.
• יהודה ליבס, חטאו של אלישע: ארבעה שנכנסו לפרדס וטבעה של המיסטיקה התלמודית, ירושלים, אקדמון תש"ן (מהדורה שנייה).
• אבי כ"ץ, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך - לדמותו של 'אחר'", מכרמי שומרון, ביטאון ישיבת ההסדר קרני שומרון, חוברת 28, תשנ"ז.
• נורית בארי, יצא לתרבות רעה - סיפורו של אלישע בן אבויה, ידיעות ספרים, 2007.^[18]
• בנימין לאו, "אלישע בן אבויה", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 186–203.
• רות קלדרון, השוק. הבית. הלב., כתר הוצאה לאור 2001, עמודים 133–142.
• יעקב לואי פונקלשטיין, אלישע בן אבויה - ארכיטיפוס של מורד, עבודת מחקר לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:אלישע בן אבויה

• הרב אהרן הימן, "אלישע בן אבויה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
• הרב אהרן הימן, "אחרים", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
• יונתן רוזנצוויג, ‏קווים לדמותו של אלישע בן אבויה, באתר "דעת"
• יהודה איזנברג, ‏אלישע בן אבויה, תלמיד חכם שסרח, באתר "דעת"
• משה ליב ליליינבלום, משנת אלישע בן אבויה, פרויקט בן-יהודה
• יואל פרץ, נכוה באור - פרשת חייו ומותו של אלישע בן אבויה, אוגוסט 2002
• אושי דרמן, הגאון בתורה שהפך לכופר הגדול מכולם, בלוג בית התפוצות, ספטמבר 2018
• יצחק ברוך, הרב לשעבר, באתר "צריך עיון", י"ז בטבת ה'תשע"ט.
• יונתן שרייבר, חטאו של אלישע, בבלוג "מילים ועוד", 13 במאי 2012
• אלישע בן אבויה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אלישע בן אבויה, דף שער בספרייה הלאומית