אליפות העולם בכדורסל 1950 היא אליפות העולם הראשונה בכדורסל שאורגנה על ידי פיב"א ונערכה בבואנוס איירס, ארגנטינה בין ה-22 באוקטובר ל-3 בנובמבר 1950.
בעקבות הצלחתו של הטורניר האולימפי בכדורסל שנערך בלונדון בשנת 1948, יזם ויליאם ג'ונס, מזכ"ל פיב"א, את מפעל אליפות העולם בכדורסל, כאשר ארגנטינה נבחרה לארח את הטורניר הראשון. בתאריך 22 באוקטובר 1950 נערך המשחק הראשון בהיסטוריה של אליפות העולם בין פרו ליוגוסלביה. עשר נבחרות השתתפו בטורניר וארגנטינה המארחת הייתה לזוכה הראשונה.
הסיבות בגללן נבחרה ארגנטינה לארח את האליפות היו חוסר היכולת של המדינות האירופאיות לארח את הטורניר עקב השלכותיה הקשות של מלחמת העולם השנייה, חוסר העניין שגילתה ארצות הברית במשחקים והיותה של ארגנטינה אחת ממייסדות פיב"א, כמו גם העמדת נבחרת כדורסל איכותית והיותה נייטרלית במהלך מלחמת העולם, דבר שסייע לה פוליטית והעמיד את כלכלתה במצב טוב יחסית לזה של המדינות שהשתתפו במלחמה. כמו כן, נשיא ארגנטינה חואן פרון השתוקק לארח טורניר בקנה מידה עולמי מסיבות פוליטיות במטרה לעורר את תשומת לב העולם כלפי מדינתו ולהאפיל במקצת על אליפות העולם בכדורגל 1950 שאירחה באותה השנה ברזיל, שכנתה ויריבתה של ארגנטינה.
המהדורות הראשונות של אליפות העולם התאפיינו בארגון לקוי ובעירוב של פוליטיקה במשחקים. כך, באליפות העולם הראשונה סירבה נבחרת יוגוסלביה לשחק נגד ספרד במחאה על שלטונו של פרנסיסקו פרנקו.
הנבחרות המשתתפות
מועמדותה של ארגנטינה לאירוח המשחקים התקבלה בקונגרס שנערך בלונדון ובו הוחלט שעשר מדינות ישתתפו במשחקים: המארחת ארגנטינה, שלוש הראשונות בטורניר הכדורסל באולימפיאדת לונדון (1948): ארצות הברית, צרפת וברזיל, אלופת אירופה מצרים, שתי הראשונות בטורניר מוקדמות אירופאי שנערך בניס, צרפת בינואר 1950: איטליה וספרד, שתי הראשונות באליפות דרום אמריקה בכדורסל: אורוגוואי וצ'ילה, ונבחרת נוספת שהוזמנה למשחקים: אקוודור.
אולם, רשימת המשתתפות שונתה בהמשך: איטליה פרשה עקב קשיים תקציביים והוחלפה בידי יוגוסלביה, שסיימה שלישית בטורניר המוקדמות האירופאי, ואורוגוואי פרשה עקב סירובה של ארגנטינה להעניק אשרות כניסה לכתבי הרדיו שלה (בתואנה שגולים ארגנטינאים תקפו את משטרו של פרון ממונטווידאו) והוחלפה בפרו.
שיטת המשחקים
שיטת התחרות הייתה סבוכה למדי: ארבע נבחרות החלו את הטורניר בסיבוב הראשון של השלב המוקדם: מצרים, פרו, יוגוסלביה ואקוודור. פרו התמודדה מול יוגוסלביה במשחק הפתיחה של האליפות ומצרים התמודדה מול אקוודור במשחק השני. שתי המנצחות העפילו לסיבוב המוקדמות השני והצטרפו בכך לשש המשתתפות הנוספות שהעפילו אוטומטית לסיבוב השני - ברזיל, ספרד, ארגנטינה, צ'ילה, צרפת וארצות הברית.
המפסידות בשני משחקי הפתיחה קיבלו הזדמנות נוספת להישאר באליפות ועברו לסיבוב הראשון בשלב ההזדמנות השנייה בו התמודדו נגד המפסידות במשחקי הסיבוב המוקדם השני בין ארצות הברית לצ'ילה ובין ארגנטינה לצרפת. שתי המנצחות במשחקים העפילו לסיבוב השני בשלב ההזדמנות השנייה ובו התמודדו נגד שתי המפסידות הנוספות מהסיבוב השני של השלב המוקדם.
ארבע המנצחות של הסיבוב השני בשלב המוקדם יחד עם שתי המנצחות של הסיבוב השני בשלב ההזדמנות השנייה העפילו לבית הגמר שנערך בשיטת ליגה בת סיבוב אחד בין שש הקבוצות. ארבע המפסידות בשלב ההזדמנות השנייה (שתי המפסידות בסיבוב הראשון ושתי המפסידות בסיבוב השני) התמודדו ביניהן בשיטת ליגה בת סיבוב אחד על מקומות 7-10.
השלב המוקדם
סיבוב ראשון
- מצרים ופרו העפילו לסיבוב השני של השלב המוקדם.
- יוגוסלביה ואקודור עברו לסיבוב הראשון של שלב ההזדמנות השנייה.
סיבוב שני
- ארצות הברית, ארגנטינה, ברזיל ומצרים העפילו לשלב הגמר.
- פרו וספרד עברו לסיבוב השני בשלב ההזדמנות השנייה.
- צ'ילה וצרפת עברו לסיבוב הראשון בשלב ההזדמנות השנייה.
שלב ההזדמנות השנייה
סיבוב ראשון
- צ'ילה וצרפת העפילו לסיבוב השני בשלב ההזדמנות השנייה
- יוגוסלביה ואקוודור ירדו למשחקי הדירוג על מקומות 7–10
סיבוב שני
- צ'ילה וצרפת העפילו לשלב הגמר
- ספרד ופרו ירדו למשחקי הדירוג על מקומות 7–10
משחקי הדירוג 7–10
שלב הגמר
דירוג סופי
קישורים חיצוניים
ארגנטינה
אלבארו סלבדורס
