אליזבט ויז'ה-לה ברן
מארי אליזבט-לואיז ויז'ה לֶה-בּרֶן (בצרפתית: Marie-Louise-Élisabeth Vigée-Le Brun; 16 באפריל 1755 – 30 במרץ 1842) הייתה ציירת צרפתייה שציירה רבים משליטי אירופה. נושאי הציור של ויז'ה לה-ברן והצבעים בהם השתמשה מוגדרים כרוקוקו, אך סגנון הציור שלה קשור לראשית הנאו-קלאסיקה. ויז'ה לה-ברן הייתה בעלת שם במשטר הישן (Ancien Régime). בעקבות הפורטרטים שיצרה לבקשתה של המלכה מארי אנטואנט, זכתה לה-ברן בפטרונות של אנשי אצולה אירופיים, שחקנים וסופרים ואף נבחרה כחברה באקדמיות לאומנות בעשר ערים שונות[1]. ויז'ה לה-ברן יצרה כ-660 פורטרטים וכ-200 ציורי נוף. בנוסף לעבודות הנמצאות באוספים פרטיים, ניתן למצוא את עבודותיה בלובר, במוזיאון ההרמיטז' (Hermitage Museum), במוזיאון הלאומי בלונדון, במטרופוליטן בניו-יורק ובעוד אוספים רבים באירופה ובארצות הברית.
 | |
| דיוקן עצמי משנת 1782 | |
| לידה | 16 באפריל 1755 פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה | 30 במרץ 1842 (בגיל 86) פריז, צרפת |
| מקום קבורה | Louveciennes Cemetery |
| תחום יצירה | ציור |
| זרם באמנות | רוקוקו, נאו-קלאסיציזם |
| הושפעה על ידי | לואי ויז'ה, Gabriel Briard |
| יצירות ידועות | מארי אנטואנט עם ורד, מארי אנטואנט וילדיה, דיוקן הברונית מקרוסול |
| בן או בת זוג | ז'אן-בטיסט פייר לה-ברן (11 בינואר 1776–?) |
| צאצאים | Julie Le Brun |
| מספר צאצאים | 1 |
| חתימה |  |
  | |
ביוגרפיה
ראשית חייה
אליזבט ויז'ה נולדה בפריז לצייר לואי ויז'ה. כבר בימי ילדותה אביה התלהב מציוריה והתנבא כי תהיה ציירת וכבר בגיל צעיר החלה ויז'ה לה-ברן לצייר פורטרטים מקצועיים.[2] בשנת 1768 נפטר אביה ואמה נישאה לז'אק פרנסואה לה סאבר, שהיה תכשיטן עשיר. אליזבט החליטה ללכת בדרכו של אביה ולהיות ציירת. בגיל חמש עשרה כבר הייתה ציירת מבוקשת, וציירה דיוקנאות של אנשי האצולה של תקופתה.
אחרי שהסטודיו שלה נסגר היות שלא היה לו רישיון, פנתה אליזבט ויז'ה לאקדמיה בסנט לוק שבה הציגו את עבודותיה ובשנת 1774 הפכה לחברה באקדמיה.[2] ב-11 בינואר 1776 נישאה אליזבט לז'אן-בטיסט פייר לה-ברן (Jean-Baptiste-Pierre Le Brun) שהיה צייר אך עסק בעיקר במסחר בתמונות. ויז'ה לה-ברן החלה להציג את עבודותיה בביתם שבפריז ובזכות קשריה שם נתבקשה לצייר דיוקנות של רבים מחברי האצולה.[3]
בינואר 1780 ילדה ויז'ה לה-ברן בת בשם ג'ולי, ובשנת 1781 נסעה עם בעלה לפלנדריה ולהולנד. שם למדה על עבודות הציירים המקומיים שהשפיעו עליה והיא החלה להשתמש בטכניקות ציור חדשות. הדיוקן העצמי שלה עם כובע קש (1782) היה חיקוי חופשי של תמונתו של הצייר פטר פול רובנס La Chapeau de Paille.[4] בשנת 1787 יצרה לה-ברן שערורייה קטנה כאשר ציירה דיוקן עצמי עם ביתה ג'ולי. בעקבות הציור, זילזלה סימון דה בובאור בלה-ברן וקראה לה, בספר ה'מין השני', בתואר נרקיסיסטית.[5]
מארי אנטואנט
שמה של ויז'ה לה-ברן הלך לפניה והיא הוזמנה לארמון ורסאי ואף קיבלה את חסותה של מארי אנטואנט. ויז'ה לה-ברן ציירה יותר מ-30 פורטרטים של המלכה ומשפחתה[2], ובכך הפכה לציירת הרשמית של מארי אנטואנט. בסלון של שנת 1783, הציגה לה-ברן את התמונה Marie-Antoinette in a Muslin Dress. בה הופיעה המלכה בשמלה פשוטה עשויה כותנה לבנה, תמונה שהובילה לשערורייה חברתית. מאוחר יותר ציירה ויז'ה לה-ברן את המלכה בחברת ילדיה (1787) במטרה לקרב אותה לציבור ולמחוק את התדמית השלילית שנוצרה. התמונה מציגה את המלכה בארמון ורסאי בתפקידה הרשמי כאם לילדי המלך[6]. הילד העומד מימינה של המלכה מצביע על עריסת תינוק ריקה במטרה להזכיר את אובדן הילד האחרון שנולד למלכה, שוב בהדגשה על תפקידה כאם.
ב-31 במאי 1783 התקבלה ויז'ה לה-ברן כחברה באקדמיה המלכותית לציור ולפיסול, אחת מ-15 הנשים היחידות שהתקבלו כחברות מלאות בין השנים 1648 ו-1793[7]. קודם לכן סירבו לקבל את ויז'ה בהמתלה שבעלה סוחר באומנות, אך בהמלצת לואי השישה עשר מלך צרפת, ובעקבות לחצה של מארי אנטואנט, היא התקבלה. התמונה שהציגה ויז'ה לה-ברן על מנת להתקבל לאקדמיה הייתה האלגוריה Paix ramenant l’Abondance[8].לאחר המהפכה הצרפתית, כאשר חדלו לקבל נשים, נאלצה לה-ברן לעזוב את האקדמיה[9].
גלות
באוקטובר 1789, בעטיה של המהפכה הצרפתית, נמלטה אליזבט ויז'ה לה-ברן מפריז עם בתה ג'ולי (שנולדה בשנת 1780), והשאירה מאחוריה את בעלה, את כל ציוריה ואת כל רכושה. היא שהתה מחוץ לצרפת במשך 12 שנים, והתגוררה לחלופין באיטליה (עד 1792), באוסטריה (עד 1795), ברוסיה (עד 1801) ובגרמניה (1801).
איטליה
באיטליה נבחרה לה-ברן, בשנת 1789, כחברה באקדמיה של פרמה וובשנת 1790 גם לאקדמיה סנט לוקה שברומא. בנאפולי היא ציירה את דיוקנה של מריה קרולינה מאוסטריה (אחותה של מארי אנטואנט) ואת ארבעת ילדיה הגדולים. היא ציירה גם את ליידי אמה המילטון[10]. התמונה האהובה ביותר על ויז'ה לה-ברן הייתה זו של ליידי המילטון כ-Cumaean Sibyl שמוזכרת יותר מכל תמונה אחרת בזכרונותיה, תמונה שתמיד הציגה במקומות השונים בהם שהתה[8].
אוסטריה
כאשר שהתה בווינה, נתבקשה ויז'ה לה-ברן, בשנת 1793, לצייר את הנסיכה מריה ג'וספה בדמות אריאדנה ואת הנסיכה קרולינה בדמותה של איריס[11].
רוסיה
ברוסיה, קיבל המעמד הגבוה את ויז'ה לה-ברן בזרועות פתוחות והיא ציירה דמויות רבות מחוגי האצולה, כולל דיוקן של המלך הפולני לשעבר, סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, כמו גם את בני משפחתה של יקתרינה הגדולה. הצארית יקטרינה לא התרשמה לטובה מהתמונה של נכדותיה כי לדעתה הן הוצגו חשופות מדי[12], אך כאשר הוסיפה לה-ברן שרוולים לתמונה, הסכימה יקתרינה לכך שויז'ה לה-ברן תצייר גם אותה. לרוע המזל, נפטרה הצארית לפני שלה-ברן הספיקה לצייר אותה. ברוסיה, התקבלה ויז'ה לה-ברן לאקדמיה לאומנות בסיינט פיטסבורג[2]. ביתה של לה-ברן נישאה שם למזכיר מנהל התיאטרון המלכותי של סיינט פיטסבורג ונפטרה לפני אימה בשנת 1819.
חזרה לצרפת
בעלה של ויז'ה לה ברן, יחד חברי משפחה נוספים, ערכו קמפיין ארוך לנקוי שמה של לה-ברן ובינואר 1821 חזרה אליזבט ויז'ה לה-ברן לצרפת. כאשר שהתה ז'נבה שבשווייץ היא נבחרה להיות חברת כבוד באגודה לקידום האומנות. מאוחר יותר רכשה ויז'ה לה-ברן בית בעיירה לובסיין, והעבירה את זמנה בינו לבין שהות בפריז. בין השנים 1835 ו-1837, בשנות ה-80 לחייה, פרסמה את זכרונותיה בשלושה כרכים שהפכו למסמך בעל חשיבות רבה במה שנוגע לחייהם של אמנים בני תקופתה[12]. אליזבט ויז'ה לה-ברן נפטרה בפריז ב-30 במרץ 1842, בגיל 86 ונקברה בבית העלמין של לובסיין[13].
מציוריה
מארי אנטואנט עם ורד (1783)
מארי אנטואנט וילדיה (1787)
דיוקן עצמי עם בתה (1789)
דיוקן עצמי עם הבת ג'ולי (1786)
ליידי אמה המילטון כסיביל (1807 או 1810)
דיוקנה של מאדאם דה סטאל (1808–1809)
קישורים חיצוניים
- אליזבט ויז'ה-לה ברן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הציירת שנלחמה על תדמיתה של מארי אנטואנט, מאת אורלי גונן, באתר פרנקופילים אנונימיים
- כתבי אליזבט ויז'ה-לה ברן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אליזבט ויז'ה-לה ברן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)