איש המים של גילי

הסיפור מתאר את הקשר בין האב לבתו. מסע שיוצא ממציאות ממשית למרומי הדמיון הרחוק - הכול תוך כדי משלב גבוה שגלבוע הצליח להעביר בכתיבה שירית חופשית מאוד. גילי הקטנה היא הדוברת הראשית, והאב מקשיב לדבריה ללא התערבות. בזמן שגילי מסתכלת בלוח השנה שמלא בתמונות של נופים מושלגים בחוץ לארץ, יותר מכול מעניין אותה איש השלג באחת מן התמונות. אך הבעיה, שבמקום בו היא גרה אין אומנם שלג, אבל יש מים בשפע. לכן, הפתרון שלה הוא לבנות איש מים. התמונות מציתות את דמיונה, והיא מפליגה לעולם הדמיון המלא ברעיונות, בחידות ובפתרונותיהן. גילי מתכננת ומתארת בקול את חייו של איש המים שלה, ואביה מאזין לה מהצד. לאחר שגילי מאבדת עניין במשחק הדמיוני שלה, חשוב לה מאוד להבהיר לאביה, שהיא בוגרת דייה כדי להבדיל בין דמיון למציאות.^[2][1]

הספר לא היה נכתב לולא שטף דיבורה של גילי וההקשבה המסורה של אביה. לכן המשמעות בסיפור היא שעל המסגרות החינוכיות ועל ההורים לתת לילדים יותר חופש ביטוי, לעודד אותם לפתח רעיונות שהם לא בהכרח הגיוניים ונכונים, לתמוך בילדים ולשתף פעולה מבלי לקבע אותם.^[3]

הספר "איש המים של גילי" נכתב בהשראת מקרה שהתרחש עם בתו הקטנה בת הארבע של אמיר גלבוע. לדבריה של בתו תגיל (ששמה בסיפור הוא גילי), בפרוזדור ביתם היה לוח שנה ועליו תמונה של ילדות משחקות בשלג עם איש שלג. תגיל אף פעם לא ראתה שלג, לכן היא הלכה ושאלה את אביה אמיר מה זה שלג. גלבוע ניסה להסביר כמיטב יכולתו. לאחר מכן היא אמרה: ״בארץ אין שלג, אולי נעשה איש מים״. לטענתה, בזמן שהיא שרבטה להנאתה, אביה כתב הערות בצד. לאחר שנה, הציע ט' כרמי לאמיר לכתוב ספר ילדים. משפחתו טוענת שאמיר זכר מילה במילה את דבריהּ של תגיל. אמיר לא היה סופר מקצועי לספרות ילדים, וזה הספר הראשון והיחיד שלו בספרות ילדים. תגיל מוסיפה ומספרת על עצמה: ״במסגרת עבודתי אני גם מורה לעברית, ולפעמים אני קוראת את הספר לתלמידים. אני עדיין מופתעת מכך שהם מתפעלים ממנו, וכמובן שמדובר באטרקציה עבורם כשאני מספרת שזו בעצם אני״.^[4][5][3]

ישנן ביקורות רבות ברחבי המרשתת לגבי איכות הסיפור. לדברי הקוראים באתר נוריתה, אומנם הספר כתוב בשפה גבוהה, אך עדיין ילדים יכולים להתחבר אליו ולקסם שבו. הסופר אמיר גלבע יודע לעבור באופן יעיל וקליל מעניין אחד לאחר, לגרום לילדים להתמקד בעניין מסוים ולפתח אותו בצורה מדהימה. הספר מותאם להורים וגם לילדים במיוחד הודות לציורים המקסימים של ליאורה גרוסמן שמשתלבים בצורה מעולה עם הסיפור.^[6]