אישטוואן החמישי, מלך הונגריה

אישטוואן נולד בשנת 1239^[1] כילדו השמיני ובנו הראשון של מלך הונגריה, בלה הרביעי, ושל אשתו, מריה לסקרינה, שהייתה בתו של הקיסר הביזנטי של ניקאיה, תאודורוס הראשון לסקריס.^[2] הוא הוטבל לנצרות ב-18 באוקטובר 1239 על ידי רוברט, ארכיבישוף אסטרגום,^[3]הילד שנועד להיות יורש המלך נקרא לכבוד אישטוואן הקדוש, המלך הראשון של ההונגרים.^[4]בלה ומשפחתו, יחד עם התינוק, נמלטו לזגרב אחרי שהפולשים המונגולים-טטרים מיגרו את הצבא המלכותי בקרב מוהי ב-11 באפריל 1241^[5]בפברואר 1242 המונגולים חצו את הדנובה הקפואה והמשפחה המלכותית נמלטה אל העיר המבוצרת היטב טרוגיר.^[6]אחרי שבמרץ 1242 באופן מפתיע נסוגו המונגולים מהונגריה, שבו המלך ומשפחתו מדלמטיה.^[7][8]

צ'רטר מלכותי בשנת 1246 מזכיר את אישטוואן בתור "מלך ודוכס סלבוניה".^[4] ככל הנראה, בשנה הקודמת, לפי ההיסטוריונים גיולה קרישטו ופרנץ מאקו, הכתיר בלה את בנו כ"מלך הצעיר" (rex iunior) והעניק לו את האדמות שבין הנהר דראווה והים האדריאטי.^[4][9] בגיל שבע היה אישטוואן אחראי על קרואטיה, דלמטיה וסלבוניה שבראש כל אחת מחבלים אלה עמד מושל מלכותי המכונה "באן"^[4] }^[10]במכתב אל האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי בשלהי שנות ה-1240 ציין בלה הרביעי ש"בשם הנצרות השאנו את בננו עם צעירה קומנית.^[11]הכלה הייתה ארז'בט (אליזבת) המכונה "הקומנית", בת של מנהיג קומני שאותו הזמין בלה להתיישב במישורים שלאורך הנהר טיסה.^[12][13]ארז'בט הטובלה לנצרות, אולם עשרה מנהיגים קומנים שנכחו בטקס לא ויתרו על שבועתם המסורתית על כלב שנכרת לשתיים על ידי חרב^[14]

כשהגיע אישטוואן לפרקו בשנת 1257 אביו מינה אותו כדוכס טרנסילבניה.^[15][16]שלטונו בטרנסילבניה לא האריך ימים, מכיוון שבשנת 1258 אביו הפקיד בידיו את דוכסות שטיריה.^[9][16] שטיריה סופחה להונגריה בשנת 1254, אולם המגנטים המקומיים התקוממו וגרשו את אישטוואן גוטקלד, המושל שהתמנה על ידי בלה הרביעי לפני מינוי בנו.^[17]אישטוואן ואביו פלשו אז לשטיריה והכניעו את המורדים.^[18] בנוסף לשטיריה קיבל אישטוואן מידי אביו עוד שני מחוזות סמוכים - ואש וזאלה.^[18][19] באביב 1259 הוא יצא למסע שוד בדוכסות קרינתיה על מנת לנקום בדוכס הקרינתי אולריך השלישישתמך במורדים בשטיריה.^[18][20]שלטונו של אישטוואן נשאר בלתי אהוד בשטיריה. בתמיכת אוטוקר השני, מלך בוהמיה המגנטים המקומיים התקוממו שוב.^[21] אישטוואן הצליח לשמור לעצמו רק עת היישוב פטאו (כיום פטוי בסלובניה) ואת הסביבה.^[22] ב-25 ביוני 1260 הוא חצה את הנהר מוראבה כדי לפלוש לממלכה הצ'כית. צבאו שכלל סקלרים, רומנים וקומנים, הביס את אחד הכוחות האוסטריים.^[22][23]עם זאת בקרב המכריע - קרב קרסנברון ב-12 ביולי נוצחו הצבאות המאוחדים של בלה הרביעי ושל אישטוואן, במידה הרבה בגלל איחור הגעתו של הכוח המרכזי שבפיקוד המלך בלה.^[24][23] אישטוואן שעמד בראש כוח החלוץ נס על נפשו.^[25] ב-31 במרץ 1261 נחתם הסכם השלום ששם קץ למלחמה בין הונגריה לבוהמיה, כשהמלך בלה הרביעי נאלץ לוותר על שטיריה לטובת אוטוקר השני.^[26]

איטשוואן חזר לטרנסילבניה ומשל בה בשנית החל מ-20 באוגוסט 1260.^[27][28] ביחד עם אביו פלש לבולגריה ב-1261 וכבש את וידין.^[29] אישטוואן המשיך בפלישה לבד אחרי שאביו שב להונגריה.^[30] הוא הטיל מצור על העיר הבולגרית לום, שעל גדת הדנובה והתקדם אל וליקו טרנובו תוך כדי מרדף אחרי הצאר הבולגרי קונסטנטין טיך. אולם הצאר הצליח להתחמק מעימות ישיר עם ההונגרים ועד סוף השנה ראה אישטוואן לנכון להסיג את כוחותיו מבולגריה.^[30]

בתחילת שנות ה-1260 יחסיו של אישטוואן עם אביו בלה הרביעי התערערו.^[31] הצ'רטרים של אישטוואן חושפים את פחדיו מפני נישול מהירושה וגירוש על ידי אביו.^[31] הוא האשים מספר ברונים בלי לנקוב בשמותיהם, כי הסיתו את המלך הזקן נגדו.^[31] מצד שני צ'רטרים של אישטוואן מוכיחים שהוא העניק אחוזות ברוזנויות (מחוזות היסטוריים) ביהר, סטמר אוגוצ'ה ואחרים מחוץ לטרנסילבניה.^[32]

בעקבות כמה עימותים בין תומכי המלך הבכיר ואלו של המלך הצעיר בסתיו 1262 תיווכו הארכיבישופים פיליפ טירייה מאסטרגום וזמרגד של קלוצ'ה בין המחנות היריבים.^[33][34] ב-25 בנובמבר 1262 הסכם השלום בפרסבורג (ברטיסלבה) ציין את חלוקת הממלכה, לפיה קיבל אישטוואן את האזורים ממזרח לדנובה.^[35][36]באשרו את ההסכם ב-5 בדצמבר הבטיח אישטוואן, בין השאר, שלא יפלוש לדוכסות סלבוניה, שהוענקה על ידי בלה הרביעי לאחיו הצעיר של אישטוואן, בלה.^[33] באותם הימים הציג אישטוואן את עצמו בתארים "מלך צעיר, דוכס טרנסילבניה ושליט הקומנים".^[36][33]אציל בולגרי בשם הדספוט יאקוב סבטוסלב קרא לעזרתו של אישטוואן אחרי שאחוזותיו באזור מדרום לווידין נכבשו על ידי כוחות ביזנטים במחצית השנייה של שנת 1263.^[37][38] אישטוואן שלח לבולגריה תגבורות בפיקודו של ווייבוד טרנסילבניה, לסלו השני קאן, ווייבוד טרנסילבניה.^[38] הוויבוד גבר על הביזנטים וגירש אותם מבולגריה.^[30] אישטוואן העניק את וידין ליאקוב סבטוסלב^[30]

הפיוס בין אישטוואן לאביו לא ארך ימים.^[39] אישטוואן הפקיע אחוזות של אמו ושל אחותו, אנה, לרבות בסטרצה (כיום ביסטריצה, ברומניה) ופיזר שנמצאו בחבלי הארץ הנתונים בשליטתו.^[32] בשלהי שנת 1264 צבאו של בלה הרביעי חצה את הדנובה תחת פיקודה של אנה,^[40][41] היא הטילה מצור על שארושפטק וכבש אותה, ולקחה בשבי את אשתו ואת ילדיו של אישטוואן.^[41] הוויבוד של טרנסילבניה, לסלו קאן קם הפעם נגד אישטוואן כשהוא עומד בראש צבא של קומנים.^[42] אישטוואן הביס אותו בקרב במצודת דווה.^[36][41]השופט העליון המלכותי לרינץ, בן למשפחת קֶמֵן (Kemény) הגיע בשמו של בלה, בראש צבא חדש ואילץ את אישטוואן להימלט לפקטהלום, כיום קולדיה, ברומניה.^[43] לרינץ הטיל מצור על המצודה, אולם תומכיו של אישטוואן הבריחו את הנסיך משם.

אישטוואן יצא למתקפת נגד והכריח את לוחמי אביו לסגת.^[39][44] הוא הכריע את צבא אביו בקרב אישאסג במרץ 1265.^[21][41] שני הארכיבישופים תיווכו הסכם פיוס חדש בין המלך לבנו, שנתן תוקף לחלוקת הממלכה משנת 1262.^[45] ב-23 במרץ 1266 חתמו בלה הרביעי ואישטוואן על הסכם שלום במנזר הבתולה הקדושה באי הארנבים (כיום האי מרגיט בבודפשט).^[46][39]

בעת מלחמת האזרחים בהונגריה, בן החסות של אישטוואן, הדספוט יאקוב סבטוסלב הכיר בחסותו של הצאר קונסטנטין טיך של בולגריה.^[47] בקיץ 1266 פלש אישטוואן לבולגריה וכבש את וידין, פלבן ומבצרים אחרים והביס את הבולגרים בחמישה קרבות.^[46][48] יאקוב סבטוסלב הסכים להיות תחת חסותו אל אישטוואן וחזר להיות שליט בווידין.^[48] מאז השתמש אישטוואן בצוויו בתואר "מלך בולגריה"^[21]בשנת 1267 הכירו בלה ואישטוואן יחדיו בחירויות האצילים כ"משרתי מלכות".^[49] בשנת 1269 ברית נישואים כפולה בין אישטוואן לקרלו האראשון, מלך סיציליה. בנו של אישטוואן, לסלו, התחתן עם בתו של קרלו, אליזבת מסיציליה ובנו של קרלו הראשון, קרלו השני, קיבל את ידה של בתו של אישטוואן, מריה, לימים מריה מהונגריה, מלכת נאפולי. אירועים אלה חיזקו את מעמדו של אישטוואן בזירה הבינלאומית.^[49][50]חוסר האמון בין בלה לאישטוואן לא השתנה.^[50] על ערש דוויי ביקש המלך בלה מאוטוקר השני, מלך בוהמיה, להעניק מקלט לבתו אנה ולתומכיה אחרי מותו.^[50][51]

בלה הרביעי נפטר ב-3 במאי 1270.^[21] בתו, אנה, תפסה את האוצר המלכותי ונמלטה איתו לבוהמיה.^[21][52] הצטרפו אליה יועציו הקרובים של בלה הרביעי, הנריק קסגי, מיקלוש גרגייה ולרינץ אבא. הם מסרו למלך הצ'כי את האחוזות קסג, בורושטיאנקה (Borostyánkő) (ברנשטיין, אוסטריה) ואת טירותיהם האחרות לאורך הגבול המערבי.^[21][53] במקום לעזוב את הונגריה, מיקלוש ההוט הציב במבצרו בפלשקה (Pölöske) חיל מצב מורכב מחיילים משטיריה וארגן פשיטות שוד נגד הכפרים בסביבה.^[54] המלך אישטוואן מינה את תומכיו בתפקידים הבכירים ביותר: למשל, את לסלו גוטקלד מינה כבאן סלבוניה ואת מאתה השני צ'אק כווייבוד טרנסילבניה.^[53] לארכיבישוף פיליפ שהכתיר אותו כמלך בקתדרלת אסטרגום העניק אישטוואן את הרוזנות אסטרגום.^[55][56]

הכרוניקן הפולני יאן דלוגוש כותב שאיטשוואן עלה לרגל אל קברו של סטניסלב הקדוש בקרקוב^[57]ובסוף אוגוסט 1270 ביקר אצל גיסו, בולסלב הטהור, דוכס קרקוב,.^[57][53] שניהם חידשו את "הברית הישנה בין הונגריה לפולין" והבטיחו זה לזה בריתות "עם אותם הידידים נגד אותם האויבים"..^[57][53] אישטוואן פגש על אי בדנובה על יד ברטיסלבה גם את המלך אוטוקר השלישי אבל הם חתמו רק על שביתת נשק.^[55][52]

בסביבות 21 בדצמבר 1270 יצא אישטוואן לפשיטת שוד באוסטריה. ^[58]באפריל 1271 מצידו, פלש המלך אוטוקר לשטחים מצפון לדנובה וכבש מספר מבצרים, לרבות דווין (כיום בסלובקיה, בהונגרית דוון Dévény), ברטיסלבה ונאג'סומבאט, כיום טרנבה בסלובקיה, ^[56].ב-9 במאי אוטוקר הביס את אישטוואן בברטיסלבה ^[59] וב-15 במאי במושונמדיארוואר, אבל ב-21 במאי נחל אישטוואן את הניצחון המכריע על הנהר ראבצה ^[59]. אוטוקר הסיג את כוחותיו מהונגריה ואישטוואן רדף אחריו עד לווינה. ^[59]ב-2 ביולי שליחי המלכים השיגו הסכם שלום בברטיסלבה. ^{[56] [59]}הסכם זה כלל הבטחה של אישטוואן שלא יסייע למתנגדי המלך הצ'כי בקרינתיה וויתור של אוטוקר על הטירות שהוא ואנשיו החזיקו בהונגריה.^[21]ההונגרים נכנסו במהרה ^[59] למבצרים קסג, בורושטיאנקה ואחרים לאורך הגבול המערבי של הונגריה. ^[59]

לפי המסופר ב"חיי מרגיט הקדושה", אחותו של אישטוואן, שהלכה לעולמה ב-18 בינואר 1270 ^[60], אישטוואן נכח בנס הראשון המיוחס לה, שהתרחש ביום השנה הראשון למותה. ^[61]הוא התחיל ב-1271 את תהליך הקנוניזציה שלה ברומא. ^[61]

באותה שנה העניק אישטוואן זכויות עירוניות פריבילגיות ("חוקי סקשפהרוואר) לתושבי העיר גייר ^[59] . הוא אישר גם את חרויות ה"אורחים" הציפסרים שהתנחלו בחבל ציפס (ספשג) ופיתחו בעזרת המלך קהילה אוטונומית במקומות אלה.^[62]. מצד שני הגן המלך גם את זכויות ארכיבישוף אסטרגום מול אותם "אצילי כנסייה" שניסו להיפטר מהתחייבויותיהם כלפי הכנסייה. ^[59] .

בקיץ 1272 הבאן יואכים גוטקלד חטף את לסלו, בנו ויורשו של המלך, שהיה בן עשר, וכלא אותו בטירת קופריבניצה. ^[21][63]. אישטוואן הטיל מצור על המבצר אך לא הצליח לכובשו. ^[63] .אישטוואן נפל למשכב ונלקח לאי צ'פל. הוא נפטר ב-6 באוגוסט 1272. ^[56] .אישטוואן החמישי הובא לקבורה על יד קבר אחותו,מרגיט, במנזר הבתולה המבורכת באי הארנבים. ^[64][65]

• ארז'בט (אליזבת "הקומנית"), המלכה הרעיה - (ילידת 1239 לערך- אחרי 1290) , לפי ההיסטוריון דיולה קרישטו ^[66]

מאחד הצ'רטרים של חמיה, בלה הרביעי, יוצא שהקומני סייהאן היה אביה. ^[67] , ^[66]. התחתנה עם אישטוואן ב-1253.

• ילדים:
  • קטלין או קתרינה, מלכת סרביה (ילידת 1256 לערך)^[68] .היא נישאה ב-1268 לסטפן דרגוטין של סרביה, בנו ויורשו של המלך סטפן אורוש הראשון של סרביה.
  • מריה, מלכת נאפולי (1325-1257) - נישאה ב-1270 לנסיך קרלו, לימים קרלו השני, מלך נאפולי ^[69]

נכדם ,קארוברטו היה למלך הונגריה בעשור הראשון של המאה ה-14 תחת השם קארוי הראשון או קארוי רוברט. ^[69]

• • בת שלישית, ששמה אינו ידוע, הייתה , לפי קרישטו, אשתו של הדספוט הסרבי יאקוב סבטוסלב ^[69]
  • ארז'בט - בת שלישית או הרביעית , ילידת 1260 לערך, וידועה כאליזבטה, מלכת סרביה, הפכה לנזירה דומיניקנית במנזר הבתולה המבורכת באי הארנבים

^[69]. ב-1277 הייתה לאם המנזר, אבל אחיה המלך לסלו, חטף אותה והשיאה אותה ב-1288 לברון הצ'כי זאוויש מפלקנשטיין.^[70][71] . אחר כך הייתה למלכה רעייה של סטפן אורוש השני, מלך סרביה

• • אנה, אנה מהונגריה, קיסרית האימפריה הביזנטית, הבת הצעירה , (1281-1260) ,^[71] התחתנה עם אנדרוניקוס השני פאלאולוגוס ^[71]
  • לסלו הרביעי, הבן, (1290-1262) ^[72] . הוא ירש את כס המלכות ב-1272 ושלט עד 1290 ^[72]
  • אנדראש , דוכס סלבוניה, הבן הצעיר, נולד ב-1268 ומת בגיל 10 ב-1278.^{[72] [73]}

• The Annals of Jan Długosz (An English abridgement by Maurice Michael, with commentary by Paul Smith) 1997 IM Publications. ISBN 1-90101-900-4. (ספרי השנים של יאן דלוגוש - תקציר באנגלית מאת מוריס מייקל, עם ביאור מאת פול סמית')
• Bárány, Attila "The Expansion of the Kingdom of Hungary in the Middle Ages (1000–1490)". In Berend, Nóra (ed.). The Expansion of Central Europe in the Middle Ages. Ashgate Variorum. pp. 333–380.2012, ISBN 978-1-4094-2245-7. (אטילה באראן - התפשטות ממלכת הונגריה בימי הביניים 1000–1490) ב-נורה ברנד (עורכת) - התפשטות מרכז אירופה בימי הביניים)
• Július Bartl, ViliamČičaj, Maria Kohútova, Robert Letz, Vladimír Segeš, Dušan Škvarna. Slovak History: Chronology & Lexicon. Bolchazy-Carducci Publishers, Slovenské Pedagogické Nakladatel'stvo. 2002, ISBN 0-86516-444-4
• Nora Berend,-At the Gate of Christendom: Jews, Muslims and 'Pagans' in Medieval Hungary, c. 1000–c. 1300. Cambridge University Press.2001, ISBN 978-0-521-02720-5. (בשער הנצרות:יהודים, מוסלמים ופאגאנים בהונגריה של ימי הביניים, 1300-1000) (באנגלית)
• Pál Engel,- The Realm of St Stephen: A History of Medieval Hungary, 895–1526. I.B. Tauris Publishers.2001, ISBN 1-86064-061-3. (ממלכתו של אישטוואן הקדוש: היסטוריה של הונגריה בימי הביניים) (באנגלית)
• Érszegi, Géza; Solymosi, László. "Az Árpádok királysága, 1000–1301 [The Monarchy of the Árpáds, 1000–1301]". In Solymosi, László (ed.). Magyarország történeti kronológiája, I: a kezdetektől 1526-ig [רונולוגיה היסטורית של הונגריה כרך א: ההתחלות עד 1526]. Akadémiai Kiadó.1981, pp. 79–187. ISBN 963-05-2661-1.(בהונגרית)
• Kristó, Gyula; Makk, Ferenc. Az Árpád-ház uralkodói I.P.C. Könyvek. 1996, ISBN 963-7930-97-3. (בהונגרית)
• Kristó, Gyula. Háborúk és hadviselés az Árpádok korában [מלחמות וטקטיקות (בהונגרית). Szukits Könyvkiadó. 2003, ISBN 963-9441-87-2.
• Makk, Ferenc. "V. István". In Kristó, Gyula; Engel, Pál; Makk, Ferenc (eds.). Korai magyar történeti lexikon (9–14. század). Akadémiai Kiadó.1994 p. 294. ISBN 963-05-6722-9. "אישטוואן החמישי " באנציקלופדיה של ההיסטוריה המוקדמת של הונגריה (המאות 9-14) (בהונגרית)
• Tudor Sălăgean, "Regnum Transilvanum. The assertion of the Congregational Regime". In Ioan-Aurel Pop, Thomas I.Nägler (eds.). The History of Transylvania, Vol. I. (Until 1541). Romanian Cultural Institute (Center for Transylvanian Studies).2005, pp. 233–246. ISBN 973-7784-00-6.
• Zsoldos, Attila. Családi ügy: IV. Béla és István ifjabb király viszálya az 1260-as években História, MTA Történettudományi Intézete.2007, ISBN 978-963-9627-15-4 (פרשה משפחתית: הסכסוך בשנות ה-1260 בין בלה הרביעי ל"מלך הצעיר" אישטוואן) (בהונגרית)

מדיה וקבצים בנושא אישטוואן החמישי, מלך הונגריה בוויקישיתוף

• אישטוואן החמישי, מלך הונגריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)