אינטלקטואל
אינטלקטואל הוא אדם העוסק בפעילות שכלית או רוחנית מגוונת מתוך ערכיות, ולא לשם תכלית מעשית כלשהי.
בתחום הסוציולוגיה אינטלקטואל הוא איש רוח שמעורב בחיים הציבוריים כדי להציג את ניתוחיו ואת נקודת מבטו במגוון נושאים במטרה להגן או לשנות את ערכי החברה בה הוא פועל. אינטלקטואל אינו נושא, בדרך כלל, באחריות ישירה בחיים המעשיים, וסמכותו נובעת מאישיותו ואופיו. זהו מונח מאוחר השונה מהמונח העתיק פילוסוף, שממקד את הגותו למסגרות רעיוניות בלבד.
הסוציולוג יהודה שנהב מגדיר את האינטלקטואל כ"מי שיש לו סטטוס בשדה אחד (ספרות, אקדמיה, שירה, משפט, פיזיקה), אבל מתייצב ומביע את עמדתו בשדה אחר – הפוליטי והמוסרי. [...] מי שהצליח לחצות את השדה שלו, לעזוב את הווקטורים המוכרים בשדה שבו הוא פועל מתוך שגרה, ולשוטט בשדות אחרים, מכוח ההון הסימבולי שעומד לרשותו". אינטלקטואל אמיתי "הוא טיפוס של משוטט, מאבחן, מתריס".
לפי הגדרה זו אינטלקטואלים מודרניים כוללים אנשים כמו:
- אלברט איינשטיין (פיזקאי שעסק גם בקידום שלום, פדרליזם עולמי וצמחונות)
- ריצ'רד פיינמן (פיזיקאי שעסק גם בהוראת חינוך ובקשר בין תרבות ומדע),
- ריצ'רד דוקינס (ביולוג שכותב על הקשר בין מדע ודת ומוסר, בין היתר בספרו יש אלוהים?)
- ג'ארד דיימונד (ביולוג שכתב על ההיסטוריה של האנושות בספרים כמו רובים, חיידקים ופלדה)
- יובל נח הררי (היסטוריון שהתפרסם בזכות ספרו קיצור תולדות האנושות וכתבים רבים נוספים בנושאי חברה)
המונח "אינטלקטואל" כשם עצם הפך לפופולרי בשנת 1898, לאחר שעורך בעיתון צרפתי כינה כך את אנשי הרוח שחתמו על העצומה הדורשת לערוך משפט חוזר לאלפרד דרייפוס שנחשד בבגידה.[1] ניתן להניח שבהקשר זה, השימוש הנפוץ הראשון במונח היה של לאומנים מתנגדי דרייפוס כגון מוריס בארס.[2] כתוצאה מכך, למונח יוחס במקור קונוטציה של כינוי גנאי עבור אנשים שאינם נאמנים למדינתם.
אינטלקטואל ציבורי
אינטלקטואל ציבורי הוא אדם שמחזיק בדעות במגוון רחב של תחומים, עוסק בנושאים שמעניינים את הציבור ולא נמנע מלהפיץ את דעותיו ברבים. הוא בעל השכלה רחבה, יכולת ביטוי וכושר העמקה. אנשים ממגזרים שונים נוטים להאזין לו והוא משפיע על דעת הקהל. האינטלקטואל הציבורי מדבר באופן שמתאים לציבור הרחב ונוגע בנושאים שיש להם השלכה פוליטית או אידאולוגית. יש טוענים כי עליו לעסוק בביקורת על לאומנות, חשיבה תאגידית וזכויות יתר מעמדיות, גזעיות או מגדריות.
יש טוענים שעליו להוות מצפון מוסרי של החברה שלו. אחרים מחזיקים בדעה שעליו להימנע מלהביע עמדה פוליטית או לבטא אידאולוגיה מכל צד שהוא.[3][4]
לקריאה נוספת
- פול ג'ונסון, אינטלקטואלים, הוצאת דביר, 1996.
- שלמה זנד, האינטלקטואל, האמת והכוח – מפרשת דרייפוס ועד מלחמת המפרץ, הוצאת עם עובד, 2000.
קישורים חיצוניים
- יהודה שנהב, בגידת האינטלקטואלים, באתר הקשת הדמוקרטית המזרחית
אינטלקטואלים, דף שער בספרייה הלאומית
