אימאן (אסלאם)
אימאן (בערבית: إِيمَان) הוא מושג בתאולוגיה האסלאמית. הפירוש המילולי של אימאן הוא אמונה, ובאסלאם הכוונה היא לאמונה באללה ובאספקטים מטאפיזיים של הדת[1]. האמונה עצמה אינה נראית לעין האדם ורק אללה מזהה אותה. האמונה מניעה את המאמין לעשות מעשים טובים, אך מעשים טובים לכשעצמם לא מעידים על אמונתו של המאמין. מנגד, החטאים אינם שוללים את האמונה לחלוטין, אלא עלולים להפחית אותה, כשם שציות ומעשים טובים, עשויים להגביר את האמונה.[2]
ששת עמודי התווך של האמונה בדת האסלאם
האימאן מורכב משישה עמודי תווך (أركان):[3]
- אמונה בקיום אל אחד (אללה) ואין בלתו.
- אמונה בקיום המלאכים.
- האמונה בכתבי הקודש.
- האמונה בכלל הנביאים.
- האמונה ביום הדין.
- האמונה בגורל.
מקומה של האמונה
על פי החדית', האימאן הוא הרובד השני במכלול דת האסלאם. הרובד הראשון הוא אסלאם, קבלת הדת (إسلام; בערבית: (גם) התמסרות ל..., ציות ל...)[4], הרובד השני הוא האמונה - אימאן (إِيمَان) והרובד השלישי היא איחסאן - המידות הטובות ועשיית החסד[5].
המושג "אימאן" מוזכר גם בקוראן וגם בחדית'. על פי הקוראן, האימאן חייב להיות מלווה במעשים טובים, מפני שרק צירוף של השניים (האימאן והמעשים הטובים) יכולים לזכות את המאמין בכניסה לגן העדן המובטח[6].
77 ענפי האמונה
בחדית' שמיוחס למוחמד, מסופר שהוא אמר שלאמונה יש יותר משבעים ענפים[7]. האימאם אל-בייהקִי (البيهقي) תיאר בספרו "שועוב אל-אימאן" (شعب الإيمان; ענפי האמונה") 77 ענפים, אשר, לשיטתו, אלו ענפי האמונה, עליהם דיבר מוחמד[8]. והם מחולקים לשלושה תחומים. להלן התחומים עם מספר דוגמאות של הענפים:
- פעולות הלב, כמו: אמונה באללה, מלאכיו, ספריו, הנביאים, אמונה ביום האחרון,
- פעולות הלשון (דיבור), כמו: אמירת ה"שהאדה", קריאת הקוראן, לימוד ההלכות, "זיכר" ,
- פעולות הגוף, כמו: צום חודש הרמדאן, עליה לרגל (חג') ,
לא כל הענפים זהים ב"רמתם". יש מהם דיכוטומיים כמו אמירת, או אי אמירת ה"שהאדה", תפילה או הימנעות ממנה, החג' או אי קיום המצווה. אי קיומם של ענפי אלו הוא פגיעה באמונה. מאידך גיסא, יש ענפים שניתן ליישמם ברמות שונות, כמו: הקריאה בקוראן או לימוד ההלכות.[9][10]
