אימאם אל-תרמיד'י

סבו של אימאם אל-תרמיד'י היגר ממרב העתיקה לתרמז, תרמז שם נולד אל-תרמיד'י בתקופת שלטונו של אל-מאמון, הח'ליף מבית עבאס, בשנת 824^[5].

מגיל צעיר הוא היה נחשב לאדם מוכשר, נבון, מסור וחרוץ במיוחד. תכונות אלו המשיכו אתו לאורך כל חייו. הוא למד לעומק את המדע של החדית' ואת השריעה. הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת לעבודתם של מדענים וחוקרי חדית' שגרו בתרמז, בסמרקנד, במרב העתיקה, ובערים אחרות במרכז אסיה.

בגיל 26 הוא יצא במסע למקומות מרוחקים, בין השאר לח'וראסאן ועיראק, כמו גם לחג'אז, מכה, ואל-מדינה^[6]. שם הוא נפגש עם חוקרים ותאולוגים בולטים, עסק במפגשים הנוגעים לחוק האסלאמי ולמדעי האסלאם, והרחיב את הידע שלו בהיבטים השונים של דת האסלאם, של ההיסטוריה, ותחומים נוספים^[7].

אל-תרמיד'י היה עיוור בשנתיים האחרונות לחייו^[8]. ישנם מסורות שגורסות כי העיוורון שלו הגיע מתוך צער על מותו של מורו וחברו הקרוב והאהוב, האימאם אל-בוח'ארי^[9].

הוא נפטר בתאריך 8 באוקטובר 892.^[10]

אימאם אל-תרמיד'י עסק רבות בכתיבה, ובין כתביו ניתן למצוא את הספרים שלהלן^[11]:

• סֻנן אל-תרמִד'י (בערבית: سنن الترمذي)
• אל-שמאאִל אלמחמדיה (בערבית: الشمائل المحمدية, משמעות: "החזות של מוחמד" או "המראה של מוחמד")
• עלל אל-תרמד'י אלכּביר (ערבית: علل الترمذي الكبير)
• אל-עלל אל-סע'יר (ערבית: العلل الصغير)
• אל-זהד (בערבית: الزهد)
• כִּתאבּ אל-תפסיר (בערבית: كتاب التفسير, משמעות: "ספר הפרשנות")
• כּתאבּ אל-תאריח' (בערבית: كتاب التاريخ, משמעות: "ספר ההיסטוריה")
• כּתאב אלאסמאא ואלכּנא (בערבית:كتاب الأسماء والكنى, משמעות: "ספר השמות והכינויים")

• (Salahuddin Ali Abdul Mawjood, The Biography of Imam At-Tirmidhi, darussalam (2007^[12]

מדיה וקבצים בנושא אימאם אל-תרמיד'י בוויקישיתוף

• אימאם אל-תרמיד'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)