איילט פודוליה

בשנת 1672 כבש הצבא העות'מאני, בראשות הסולטאן מהמט הרביעי, את קמאנצ'ה לאחר מצור קצר.^[2] הסכם בוצ'אץ' אישר את השליטה העות'מאנית בעיר, שהפכה למרכז איילט חדש.^[2] ההסכם נדחה על ידי הדיאטה הפולנית, ומלחמה פרצה מחדש.^[2]

המערכה הפולנית לא צלחה, וההפוגה של חוראנו (1676) השאירה את פודוליה בידי העות'מאנים. מלחמה נוספת פולנית–עות'מאנית פרצה שוב בשנת 1683.^[2] במשך 16 השנים הבאות, השלטון העות'מאני בפודוליה היה מוגבל בדרך כלל למבצר החסום של קמיאנץ, שהוחזק בידי חיל מצב של 6,000 חיילים.^[2] חיילי עמדות אחרות בפודוליה, בבאר, מז'יבוז', יאזלובייץ, וצ'ורטקוב, הוחזקו בקושי בידי 100 חיילים כל אחת.^[3]

על פי התקציב המחוזי העות'מאני לשנת 1681, 13 מיליון אקסיות הושקעו בשנה באיילט, בעיקר עבור שכר החיילים. מתוך סכום זה, פחות מ-3% נאספו מפודוליה עצמה, השאר נשלחו מהאוצר המרכזי.^[3] בשנת 1681 מינה הפטריארך של קונסטנטינופול את המטרופולין האורתודוקסי של קמיאנץ, ששמו פנקראטיג'.^[4]

המבצר הוחזר לפולין כתוצאה מהסכם קרלוביץ (1699).^[2]

האיילט חולק לארבעה סנג'קים:^[2]

1. סנג'ק קמאנצ'ה
2. סנג'ק באר
3. סנג'ק מג'יבוג'י
4. סנג'ק יאזלופסה