איילט טמשוואר
איילט טמשוואר (בטורקית עות'מאנית: ایالت تمشوار),[1] הידוע בשם איילט יאנובה לאחר 1658,[2] היה יחידה מנהלית ברמה הראשונה (איילט) של האימפריה העות'מאנית באזור באנאט במרכז אירופה.
.svg) דגל | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| עיר בירה | טמשוואר |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | המצור על טמשוואר |
| הקמה | 1541 |
| פירוק | כיבוש אוסטרי |
| פירוק | 1716 |
| ישות קודמת | _(1526-1540).svg){kind=small} ממלכת הונגריה המזרחית |
| ישות יורשת |  באנאט טמשוואר |
  | |
פרט לבאנאט, הפרובינציה כללה גם שטח מצפון לנהר מורש, חלק מאזור קרישאנה. שטחה מתחלק כעת בין הונגריה, רומניה וסרביה. עיר הבירה שלה הייתה טמשוואר (ברומנית: טימישוארה).
היסטוריה
האיילט הוקם בשנת 1552, כאשר טירת טמשוואר ההונגרית שהוגנה על ידי כוחותיו של אישטוואן לוסונצ'י נכבשה על ידי הכוחות העות'מאניים בראשות קארה אחמד פאשה ב-26 ביולי 1552 והתקיימה עד 1716, אז נכבשה על ידי המלוכה ההבסבורגית. באיילט משל ואלי (מושל) או ביילרביי (לפעמים עם עמדה של פאשא או וזיר), שמשכנם היה בטירת הוניאדי לשעבר בטמשוב. בשנת 1718 כבשו ההבסבורגים את האזור והקימו פרובינציה חדשה באזור זה, ששמה באנאט טמשוואר.
איילט טמשוואר באנאט לוגוש וקאראנסבש בשנת 1568
איילט טמשוואר, אמצע המאה ה -17
איילט טמשוב בשנת 1699
מפה משנת 1700 (איילט טמשוואר מתואר באדום)
חטיבות מנהליות
לפני הסכם קרלוביץ בשנת 1699, התחלק המחוז לסנג'קים הבאים:[3]
סנג'קים של אראד, קיל, יאנובה, פנלק וחלקים צפוניים של הסנג'קים צ'נאד וליפבה הועברו למלוכת הבסבורג לאחר חתימת הסכם קרלוביץ. | האיילט כלל חמישה סנג'קים בין השנים 1700–1701:
הערה: לפני הסכם קרלוביץ, סנג'ק Segedin היה חלק מאיילט אגרי. רוב הסנג'ק הזה (כולל המרכז הניהולי שלו, סגדין) הועבר למלוכת הבסבורג בשנת 1699. חלק מזרחי קטן של הסנג'ק בגדה השמאלית של נהר טיסה נשאר בתוך האימפריה העות'מאנית. | לדברי סנג'ק טבצ'יה דפטרי, האיילט כלל שישה סנג'קים בין 1701 ל-1702: | האיילט כלל שלושה סנג'קים בין השנים 1707–1717:
|