איבר רובר

איבר רובר נולד בפריז בשנת 1733. אביו, ניקולא רובר, היה בשירותו של פרנסואה-ז'וזף דה שוואזול, מרקיז סטנוויל (אנ'), דיפלומט מוביל מדוכסות לורן. רובר הצעיר סיים את לימודיו אצל הישועים בקולז' דה נוואר בשנת 1751 והצטרף לאטלייה של הפסל מישל-אנז' סלודז (אנ') שלימד אותו עיצוב ופרספקטיבה אך עודד אותו לפנות לציור. ב-1754 עזב לרומא בשיירה של אטיין-פרנסואה דה שוואזול (אנ'), בנו של מעסיקו של אביו, אשר מונה לשגריר צרפת ושעתיד להפוך למזכיר המדינה לענייני חוץ של לואי ה-15 ב-1758.

הוא שהה ברומא במשך אחת-עשרה שנים, פרק זמן יוצא דופן; לאחר שהסתיימה תקופת ההשתלמות שאפשרה לו להתגורר באקדמיית צרפת ברומא, הוא פרנס את עצמו ביצירות שהפיק עבור מבקרים אניני טעם כמו הצייר ז'אן-קלוד רישאר (אנ') (שכונה "אב המנזר של סן-נון"), שלקח את רובר לנאפולי באפריל 1760 כדי לבקר בהריסות פומפיי. המרקיז דה מאריני (אנ'), מנהל ה-Bâtiments du Roi (אנ'),^[ב] התעדכן בהתפתחותו בהתכתבות עם נטוואר (אנ'), מנהל האקדמיה הצרפתית, שהפציר באורחי האקדמיה לצייר בחוץ, מהטבע: רובר לא נזקק לשכנוע; ציורים מתוך ספרי הסקיצות שלו מתעדים את מסעותיו: וילה ד'אסטה, קפרארולה (אנ').

הניגוד בין חורבותיה של רומא העתיקה לבין החיים בזמנו עורר את העניין הרב ביותר שלו.^[2] הוא עבד זמן מה בסטודיו של ג'ובאני פאולו פניני (אנ'), שאת השפעתו ניתן לראות ב-Vue imaginaire de la galerie du Louvre en ruine ("נוף דמיוני של גלריית הלובר ההרוסה", ראו בפסקת הגלריה). רובר בילה את זמנו בחברת אמנים צעירים בחוג של ג'ובאני בטיסטה פיראנזי, שהקפריצ'י (אנ')^[א] של החורבות המכוסות גידולי פרא הרומנטיות השפיעו עליו עד כדי כך שהוא זכה לכינוי Robert des ruines (רובר דה ריאין, רובר של החורבות). אלבומי הסקיצות והרישומים שאסף ברומא סיפקו לו מוטיבים בהם השתמש בציוריו לאורך הקריירה שלו.

מדווחים שהוא חרת את שמו בקירות הקולוסיאום ב-1767.^[3]

הצלחתו עם שובו לפריז ב-1765 הייתה מהירה: בשנה שלאחר מכן הוא התקבל לאקדמיה המלכותית לציור ופיסול (אנ'),^[ג] עם קפריצ'ו רומי, "נמל רומא, מעוטר באנדרטאות שונות של אדריכלות, עתיקות ומודרניות". התערוכה הראשונה של רובר בסלון של 1767, המורכבת משלושה עשר ציורים ומספר רישומים, הניעה את דני דידרו לכתוב: "הרעיונות שההריסות מעוררות בי הם מפוארים". רובר הציג לאחר מכן עבודה בכל סלון עד 1802. הוא מונה ברציפות ל"מעצב גני המלך", "שומר תמונות המלך" ו"שומר המוזיאון וחבר מועצה באקדמיה".

רובר נעצר באוקטובר 1793, במהלך המהפכה הצרפתית. במהלך עשרת חודשי מעצרו בסנט-פלאז'י ובסן-לזאר הוא צייר רישומים רבים, צייר לפחות 53 ציורים על קנבס, וצייר מספר רב של עיטורים של חיי הכלא על צלחות. הוא שוחרר שבוע לאחר נפילתו של רובספייר. רובר נמלט בקושי מהגיליוטינה כאשר בטעות אסיר אחר בעל שם דומה הוצא להורג באמצעות הגיליוטינה במקומו.

לאחר מכן, הוא הוצב בוועדה של חמישה האחראים על המוזיאון הלאומי החדש בארמון הלובר.

המהפכה גם גרמה להרס של חלק מיצירותיו של רובר; הציור שלו Péché Cardinal ("החטא הקדמון" בערך 1799) הוא ציור שלדעתו אבד או נהרס בשריפה. רובר עיצב את הקישוטים לתיאטרון קטן באגף החדש במיקום של גרם המדרגות הנוכחי גבריאל בארמון ורסאי. תיאטרון זה נועד להכיל כ-500 מקומות ישיבה, נבנה מקיץ 1785 ונפתח בתחילת 1786. הוא נועד לשמש כתיאטרון חצר מלכות רגיל, במקום תיאטרון חצר הנסיכים שהיה ישן מדי וקטן מדי, אך נהרס בתקופת לואי פיליפ, מלך הצרפתים. ציור בצבע מים של עיצובו של רובר נמצא בארכיון הלאומי בפריז.

רובר מת משבץ מוחי ב-15 באפריל 1808.

כמות עבודתו עצומה, וכוללת אולי אלף ציורים ועשרת אלפים רישומים. מוזיאון הלובר לבדו מכיל תשעה ציורים שלו, ואפשר לפגוש ציורים שלו לעיתים קרובות במוזיאונים פרובינציאליים ובאוספים פרטיים. לעבודתו של רובר יש פחות או יותר את האופי הנופי הזה שהצדיק את בחירתו על ידי וולטר לצייר את עיטורי התיאטרון שלו בפרני.^[2]

עבודתו נחרטה רבות על ידי הצייר ז'אן-קלוד רישאר (אנ') (שכונה "אב המנזר של סן-נון"), עימו ביקר בנאפולי בחברת ז'אן-אונורה פרגונאר בימיו הראשונים; באיטליה יצירתו שוכפלה לעיתים קרובות גם על ידי שטאלן (Chatelain), לינאר (שאLinard), לה וו (Le Veau) ואחרים.^[2]

הוא ידוע בזכות החיוּת והנקודה שבה התייחס לנושאים שצייר. באותה מידה חש בנוח לצייר תמונות כן ציור קטנות או עיטורים ענקיים, הוא עבד במהירות בטכניקת ציור אלה פרימה.^[4] לצד פעילות בלתי פוסקת זו כאמן, משכו דמותו הנועזת והרפתקאותיו הרבות הערצה ואהדה כללית. בבית הרביעי של הפואמה L'Imagination חגג המשורר הצרפתי ז'אק דליי (אנ') את בריחתו המופלאה של רובר כשאבד בקטקומבות.^[2]

יוזם ופורה, רובר פעל גם בתפקיד דומה לזה של מנהל אמנותי מודרני, תוך שהוא ממשיג גנים רעועים באופן אופנתי עבור כמה לקוחות אריסטוקרטיים, כדוגמת התערבותו האפשרית בפארק בארמנונוויל (אנ'); שם הוא עבד עם האדריכל ז'אן-מארי מורל (אנ') עבור המרקיז דה ז'יררדן, שהיה מחברו של Compositions des paysages ("קומפוזיציות נוף", 1777) והיו לו השקפות מובחנות משלו. ב-1786 הוא החל את שיתוף הפעולה המתועד שלו בטירת מרוויל (אנ'), עם הפטרון המשמעותי ביותר שלו, איש הכספים ז'אן-ז'וזף דה לאבורד (Jean-Joseph de Laborde), שמצא את תוכניותיו של האדריכל פרנסואה-ז'וזף בלאנז'ה (אנ') יקרות מדי ואולי רשמיות מדי.

אף על פי ששוב חסרים מסמכים, שמו של איבר רובר מוזכר תמיד בהקשר ל"אדריכל הבכיר" של מארי אנטואנט, רישאר מיק (אנ'), דרך כמה שלבים של יצירת גן נוף לא רשמי בטריאנון הקטן, והתפאורה של כפר המלכה. תרומתו של רובר לעיצוב הגן לא הייתה ביצירת תוכניות מעשיות לשיפורים אלא במתן השראת אווירה לאפקט המוצע. ויליאם הווארד אדמס כתב שבארמנונוויל ובטירת מרוויל "הציורים של איבר רובר גם רשמו וגם העניקו השראה". ניתן לחפש לשווא בארבעת פנטזיות החורבות הגדולות של רובר, שצוירו ב-1787 עבור טירת מרוויל קשרים ישירים עם הגן. ציוריו של רובר של המולן ז'ולי של חברו קלוד-אנרי ואטלה (אנ') מציגים את האווירה המהודרת של גן שהתנהל מאז 1754. הסט שלו של שישה לוחות נוף איטלקיים שצוירו עבור באגטל (Bagatelle) לא היו ההשראה לגן פורמלי הממוקם ביערות הדלילים, בעיצובו של בלנז'ה; ההרחבות הציוריות המאוחרות יותר של באגטל בוצעו על ידי הגנן הסקוטי שלו, ויליאם בלייקי. הציור שהוזמן של רובר של התחדשות הפארק בארמון ורסאי שנדחתה זמן רב, ושהחלה ב-1774 עם כריתת העצים למכירה כעצי הסקה, הוא תיעוד של האירוע, מהדהד עם משמעות אלגורית. רובר היה אחראי יותר בוודאות לרעיון של המערה המלאכותית והמפלים של "מרחצאות אפולו", החבויים בתוך חורשה של הפארק של הטירה ונבנו כדי לאכלס את קבוצת הפסלים המפורסמת של פרנסואה ז'ירדון (אנ') "נימפות משרתות את אפולו".

• 
  "קפריצו" (בערך 1756), צבעי מים, 56.4‏ x‏ 41.3 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
• 
  "מזרקה סגלגלה בגני וילה ד'אסטה, טיבולי" (1760), 32.7‏ x‏ 45 ס"מ, הגלריה הלאומית לאמנות
• 
  "גרם המדרגות הגדול" (בערך 1761–1765), 45‏ x‏ 32.3 ס"מ, עט ודיו, צבעי מים וגיר, המוזיאון לאומנויות יפות, יוסטון
• 
  "אמנים צעירים בסטודיו" (בערך 1763–1765), גיר מחדש, 35.2‏ x‏ 41.2 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
• 
  "קשת טיטוס ברומא" (1760), צבעי מים, 35‏ x‏ 49.5 ס"מ, מוזיאון צ'רטוריסקי
• 
  "אמן משרטט נערה צעירה" (בערך 1773), גיר אדום, 25.5‏ x‏ 33.8 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
• 
  "נשים בנוף" (בערך 1773), דיו וגיר, 36.6‏ x‏ 28.7 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
• 
  "מסע בסירה" (1774), גיר אדום, 28.9‏ x‏ 36.5 ס"מ, המוזיאון הלאומי בוורשה
• 
  "שרטט אגרטל הבורגזה" (בערך 1775), גיר, 36.5‏ x‏ 29 ס"מ, מוזיאון האומניות היפות בוולנסיה
• 
  "דמויות באכסדרה" (בערך 1780), דיו וגיר, 58.6‏ x‏ 44 .7 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
• 
  "דיוקן עצמי בכלא" (בערך 1793–1794), דיו, צבעי מים וגיר, 17.6‏ x‏ 23.8 ס"מ, גלריה קואטלם בפריז

• 
  "הגשר הישן" (1760), 76.2 ‏ x ‏ 100.3 ס"מ, גלריה לאמנות של אוניברסיטת ייל
• 
  "מטבח איטלקי" (בערך 1760–1767), 60 ‏ x ‏ 75 ס"מ, המוזיאון הלאומי בוורשה
• 
  "נואם בכלא" (1760), 48 ‏ x ‏ 38 ס"מ, המוזיאון הלאומי (שוודיה)
• 
  "הפנתאון ברומא עם נמל ריפטה" (1766), 119 ‏ x ‏ 145 ס"מ, בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות
• 
  "השרפה ברומא" (בערך 1771), 75.5 ‏ x ‏ 93 ס"מ, מוזיאון לאמנות מודרנית אנדרה מאלרו
• 
  "בית הספר לכירורגיה בבנייה" (1773), 76 ‏ x ‏ 91.5 ס"מ, מוזיאון קרנוולה
• 
  "גילוי פסל לאוקואון" (1773), 119.3 ‏ x ‏ 162.5 ס"מ, מוזיאון וירג'יניה לאומנויות יפות
• 
  "מפלי טיבולי" (1776), 50 ‏ x ‏ 74 ס"מ, מוזיאון הפטי פאלה
• 
  "סטודיו של משחזר עתיקות ברומא" (1783), 101 ‏ x ‏ 143 ס"מ, מוזיאון טולדו לאמנות
• 
  "מנוסת גלתיאה" (אמצע שנות ה-80 של המאה ה-18), 50 x: 42 ס"מ, מוזיאון הארמיטאז'
• 
  "ספינה טרופה" (1780), 322 ‏ x ‏ 199 ס"מ, מוזיאון ווסטר לאמנות
• 
  "השרפה באופרה של פריז" (1781), 123.5 × 171 ס"מ, אוסף פרטי
• 
  "מקום הנחיתה" (1787–1788), 255 ‏ x ‏ 223 ס"מ, מכון האמנות של שיקגו
• 
  "המזרקות" (1787–1788), 255 ‏ x ‏ 221 ס"מ, מכון האמנות של שיקגו
• 
  "המקדש הישן" (1787–1788), 255 ‏ x ‏ 223 ס"מ, מכון האמנות של שיקגו
• 
  "האובליסק" (1787–1788), 255 ‏ x ‏ 223 ס"מ, מכון האמנות של שיקגו
• 
  "הבסטיליה בתחילת הריסתה" (1789), 96 ‏ x ‏ 135 ס"מ, מוזיאון קרנוולה
• 
  "פסל מוזנח" (1790), 40 ‏ x ‏ 31 ס"מ, מוזיאון הארמיטאז'
• 
  "בנות רוקדות סביב אובליסק" (1798), 120 ‏ x ‏ 99 ס"מ, מוזיאון מונטריאול לאומנויות יפות
• 
  "פרויקט לטרנספורמציה של גלריית הלובר הגדולה" (1796), 115 ‏ x ‏ 145 ס"מ, מוזיאון הלובר
• 
  "נוף דמיוני של הגלריה הגדולה של הלובר בהריסות" (1796), 114.5 ‏ x ‏ 146 ס"מ, הלובר
• 
  "קפריצ'ו רומאי" (1798), 94 ‏ x ‏ 117 ס"מ, גלריית המדינה לאמנות בקרלסרוהה
• 
  "פנטזיה ארכיטקטונית" (בערך 1802–1808), 114 ‏ x ‏ 147.8 ס"מ, מוזיאון בית הספר לעיצוב ברוד איילנד

מדיה וקבצים בנושא איבר רובר בוויקישיתוף

• איבר רובר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• איבר רובר, באתר Discogs (באנגלית)