אזור כלכלי בלעדי

באופן כללי, האזור הכלכלי הבלעדי של מדינה משתרע עד למרחק של 200 מיילים ימיים (370 ק"מ) מקו החוף. מרחק מקסימלי כזה מתרחש כאשר קווי החוף של המדינות הסמוכות נמצאים יותר מ-400 מיילים ימיים (כ-740 ק"מ) זה מזה. במצבים אחרים, המדינות הן שצריכות לקבוע את הגבול הימי בפועל^[2], כאשר ברירת המחדל היא שיוך לחוף הקרוב ביותר^[3].

לפי ההגדרה האזור הכלכלי הבלעדי של המדינה מתחיל בגבול המרוחק מהחוף של המים הטריטוריאליים שלה ומגיע עד למרחק של 200 מייל ימי (370.4 ק"מ) מקו החוף. האזור הכלכלי הבלעדי רחב הרבה יותר מאשר המים הטריטוריאליים, אשר מסתיימים 12 מייל ימי (כ-22 ק"מ) מקו החוף (על פי הכללים שנקבעו בחוק הים)^[4].. למדינות גם יש זכויות על קרקעית הים של המדף היבשתי עד 350 מיילים ימיים (כ-648 ק"מ) מקו החוף, תחום שנמצא מעבר לאזור הכלכלי הבלעדי, אך מקומות כאלה אינם נחשבים לחלק מהאזור הכלכלי הבלעדי. ההגדרה המשפטית של המדף היבשתי אינה זהה למשמעות הגאולוגית של המונח, משום שהיא כוללת גם את העלייה ליבשת ואת המדרון ממנה, כמו גם את קרקעית הים כולה בתוך האזור הכלכלי הבלעדי (שעשויה, כמו במקרה של ישראל, להיות עמוקה בהרבה מאשר מדף היבשת).

ההגדרה הראשונית של המים הטריטוריאליים הריבוניים של המדינה הייתה 3 מיילים ימיים או כ-6 ק"מ (כטווח של יריית תותח) מעבר לחוף. בעידן המודרני, המים הטריטוריאליים הריבוניים של מדינה הורחבו עד 12 מיילים ימיים (כ-22 ק"מ) מקו החוף.

אחת הטענות הראשונות של סמכות שיפוט בלעדית מעבר למים הטריטוריאליים המסורתיים נעשתה על ידי ארצות הברית בהצהרה של הנשיא הארי טרומן ב-28 בספטמבר 1945. עם זאת, צ'ילה ופרו היו הראשונות שטענו לאזורים ימיים של 200 מיילים ימיים עם ההצהרה הנשיאותית בדבר המדף היבשתי ב-23 ביוני 1947 (אל מרקוריו, סנטיאגו דה צ'ילה, 29 ביוני 1947) והצו הנשיאותי מס' 781 ב-1 באוגוסט 1947 (Diario Oficial El Peruano, כרך 107, מס 1983, 11 באוגוסט 1947)^[5].

בעיקרו של דבר נושא זה נעשה באמריקה הלטינית כמו גם ברצף של אסיה-אפריקה. כך במאי-יוני 1949 הכריזו 10 מדינות ערביות בזו אחר זו באופן חד צדדי על זכויות מסוימות (בעיקר לגבי נפט) ב"אדמות שקועות". ב-18 באוגוסט 1952 פרסמו צ'ילה, אקוודור ופרו הצהרה שקיבעה את אזור ה-200 המיילים הימיים. עם זאת הכרזות אלו לא זכו לתמיכה רחבה יותר בוועידות הראשונות על חוק הים ב-1958 וב-1960 והנושא צבר תאוצה רק בשנות השישים.

בשנת 1970, כאשר העצרת הכללית החלה בהכנות לוועידה הבאה תשע מדינות אמריקניות מאמריקה הלטינית כבר קבעו סמכויות דומות על כל השטח של ה-200 מייל ימיים ובאותה שנה קיבלו מרבית המדינות באזור את הצהרות מונטווידאו ולימה בנושא זה. במקביל הוועדה המייעצת המשפטית אסיה ואפריקה (AALCC) דנה בנושא (עם משקיפים מדרום אמריקה) ב-1970–1971.

הצהרת סנטו דומינגו ב-9 ביוני 1972 של מדינות הים הקריבי והצהרת הוועדה המשפטית הבינאמריקאית ה-16 ב-9 בפברואר 1973 גם הן עשו בנושא זה וקבעו כללים מדויקים יותר, במקביל לכך ערכו עברו החלטות דומות ביאונדה שבקמרון ובהחלטה של ארגון אחדות אפריקה ב-2 ביולי 1973 באדיס אבבה^[5].

החל מ-1967 החל האו"ם בהסדרת הנושא על ידי סדרת ועדות שעסקו במידה רבה בנושא הוויכוחים בין מדינות הדיג לבין מדינות החוף בנושא זכויות הדיג. לבסוף התקבל ב-1982 חוק הים של האו"ם שבו אומץ אזור 200 המייל הימי באופן רשמי כאזור הכלכלי הבלעדי. חלק ה', סעיף 55 לאמנה קובע (בתרגום חופשי):

"משטר משפטי ספציפי של האזור הכלכלי הבלעדי"

האזור הכלכלי הבלעדי הוא אזור מעבר וסמוך למים הטריטוריאליים של המדינה, הכפוף למשטר המשפטי הספציפי שנוצר בחלק זה, בו הזכויות והשיפוט של מדינת החוף והזכויות והחירויות של מדינות אחרות נקבעות על ידי ההוראות הרלוונטיות לאמנה זו.

עם זאת חלק ניכר מהמדינות מטילות הגבלות נוספות שונות על הפעילות באזור הכלכלי הבלעדי שנעות מאיסור פעילות צבאית של גורמי חוץ ועד לאיסור צילום^[6].

המדידה המדויקת של אזורים כלכליים בלעדיים היא מקור שכיח לסכסוכים בין מדינות באזורים הימיים השונים:

• מלחמת הבקלה בשנות השבעים-שמונים של המאה ה-20 בין בריטניה ואיסלנד.
• הסכסוך בין לבנון וישראל על קביעת הגבול הימי ביניהן וכן התייצבותה של טורקיה כנגד ההסכם בין ישראל לקפריסין המקפח לדעתה את קפריסין הטורקית.
• נורווגיה ורוסיה היו חלוקות הן לגבי האזור הכלכלי הבלעדי והן לגבי המים הטריטוריאליים בארכיפלג סבאלברד והשפעת אמנת סבאלברד על כך. הסכם בנושא זה נחתם במורמנסק ב-15 בספטמבר 2010^[7].
• המחלוקת על רוקול היא בעיקרה בשל האזור הכלכלי הבלעדי ולא על המשאבים של האי גופו.
• איי ספראטלי בים סין הדרומי הם מוקד מחלוקת בין מספר מדינות שכנות.
• האזור המוגן לדיג ולאקולוגיה שהוכרז על ידי קרואטיה בים האדריאטי גורם חיכוך עם איטליה וסלובניה, וגרם בעיות בתהליך הצטרפותה של קרואטיה לאיחוד האירופי (לבסוף הוסכם כי ההכרזה תחול רק לגבי מדינות שאינן חברות).
• שלוחה בצורת טריז של ים בופור שנויה במחלוקת בין קנדה וארצות הברית בשל דיווחים על עתודות נפט משמעותיות.
• צרפת טוענת לחלק מהאזור הכלכלי הבלעדי של קנדה באזור סן-פייר ומיקלון בהתבסס על הגדרה חדשה של המדף היבשתי והאזור הכלכלי הבלעדי בין שתי המדינות. אזור סן-פייר ומיקלון מוקף לחלוטין על ידי האזור הכלכלי הבלעדי של קנדה.
• מאוריציוס טוענת לאזור כלכלי בלעדי שכעת שייך לאי טרומלין הצרפתי ולשטחים נוספים הנתבעים על ידי הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי.

אזורים בהם מדף קרח קבוע משתרע מעבר לקו החוף מהווים גם הם מקור למחלוקת פוטנציאלית^[8].

• חוק הימים וקרקעות שקועות 1973

לאוסטרליה יש את האזור הכלכלי הבלעדי השלישי בגודלו (אחרי ארצות הברית וצרפת אבל לפני רוסיה) בשטח הכולל העולה על זה של שטחה היבשתי. לפי אמנת האו"ם, האזור הכלכלי הבלעדי של אוסטרליה בדרך כלל משתרע 200 מיילים ימיים (כ-370 ק"מ) מהחוף של יבשת אוסטרליה והטריטוריות מחוץ ליבשת, למעט מקרים שבהם הסכם תיחום ימי נחתם עם מדינה אחרת.

משלחת האומות המאוחדות לענייני גבולות המדף היבשתי אישרה, באפריל 2008, את הזכויות של אוסטרליה על יותר מ-2.5 מיליון קמ"ר נוספים של קרקעית ים מעבר לגבולות האזור הכלכלי הבלעדי של אוסטרליה^[9]. בטיעוניה לוועדה טענה אוסטרליה גם למדף יבשתי נוסף של הטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית^[10], אך טענות אלה נדחו על פי בקשתה של אוסטרליה. עם זאת, גודלו התאורטי של האזור הכלכלי הבלעדי של אוסטרליה מהטריטוריה שלה באנטארקטיקה מוערך כ-2 מיליון קילומטרים רבועים^[9].

אזור כלכלי בלעדי	אזור (קמ"ר)[9]
האי הרד ואיי מקדונלד	410,722
אי חג המולד אי חג המולד	463,371
איי קוקוס איי קוקוס	325,021
נורפוק (אי) נורפוק	428,618
מקווארי	471,837
יבשת אוסטרליה, טסמניה ואיים נוספים	6,048,681
הטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית	2,000,000[מצב 1]
בסה"כ	10,148,250

לאיראן שטח אזור כלכלי בלעדי של 164,051 קמ"ר ובנוסף לו מדף יבשת של 108,534 קמ"ר^[11] המתחלקים בין המפרץ הפרסי, מפרץ עומאן והים הערבי. לאיראן הסכמי חלוקת שטח עם בחריין, עומאן, קטר ודובאי כמו גם הסכם חלקי עם ערב הסעודית^[12].

עם זאת המדינה נמצאת בסכסוך עם כווית ועם ערב הסעודית על השטח המשותף לשתי האחרונות.

שטח המים הטריטוריאליים של ארגנטינה הוא 1,084,386 קמ"ר (מתוכם 2,542 באוקיינוס השקט והשאר באטלנטי) וכן שטח של מדף יבשת של 785,879 קמ"ר (מתוכו 77 קמ"ר בשקט). הגבול בארכיפלג טיירה דל פואגו עם צ'ילה נקבע "הסכם השלום והידידות" לאחר עימות הביגל, לארגנטינה יש גם הסכם תיחום עם אורוגוואי^[13]. כחלק מאי ההכרה של ארגנטינה בריבונות הבריטית על איי פוקלנד היא איננה מכירה באזור הכלכלי הבלעדי של בריטניה סביב האיים (החופף בחלקו את זה של ארגנטינה), כמו גם במדף היבשת הנמשך דרום מזרחה אל איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים שבשליטת בריטניה^[14].

האזור הכלכלי הבלעדי של ארצות הברית, הגדול בעולם, משתרע על פי 11,351,000 קמ"ר. האזור הכלכלי הבלעדי ממוקם בשלושה אוקיינוסים (השקט, הארקטי והאטלנטי), במפרץ מקסיקו, ובים הקריבי. האזור כולל שטחים מסביב לשטח העיקרי של ארצות הברית וכן מסביב לאלסקה, פוארטו ריקו, איי הבתולה האמריקאיים, הוואי, איי מריאנה הצפוניים, גואם, אטול מידווי, האי וייק, אטול ג'ונסטון, אטול פאלמירה, האי ג'רוויס, סמואה האמריקנית, האי בייקר, שונית קינגמן והאי נבאסה^[15].

אזור זה הוכרז על ידי הנשיא רונלד רייגן ב-10 במרץ 1983^[16] כהמשך להכרזה של טרומן ב-1945 על שליטה במדף היבשתי (שארצות הברית לא הרחיבה את תחומה אליו אחרי הכרזת רייגן^[17])

שטחו של האזור הכלכלי הבלעדי של ברזיל עומד על כ-3,660,995 קמ"ר, שטח זה כולל הן את השטח סביב היבשת והן את השטח סביב האיים השייכים למדינה. ב-17 במאי 2004, הגישה המדינה את תביעתה לוועדת האו"ם לגבולות המדף היבשתי (CLCS) לצרף עוד שטח של 708,805 קמ"ר מהמדף היבשתי^[18].

שטח האזור הכלכלי הבלעדי של בריטניה, החמישי בגודלו בעולם ומשתרע על שטח של כ-6,805,586 קמ"ר. גודל זה כולל את האזור הכלכלי הבלעדי המקיף את האיים הבריטיים, את שטחי חסות של הכתר הבריטי, ואת הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים אבל לא את האזור הכלכלי הבלעדי של הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה.

† חלק מהשטח של סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה, שביחד כוללים אזור כלכלי בלעדי של 1,641,294 קילומטרים רבועים.

רק האיים הבריטיים (כולל רוקול) וגיברלטר הם חלק מהאיחוד האירופי. איי התעלה, אי מאן והשטחים הנותרים מעבר לים (חוץ מגיברלטר) אינם חלק מהאיחוד האירופי.

בהתאם להכרזה מיום 25 בנובמבר 1994 הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היא בעלות על אזור כלכלי בלעדי בים הצפוני (28,600 קמ"ר) ובים הבלטי (4,000 קמ"ר)^[20], שטח זה מנוהל על ידי המדינה הפדרלית, בניגוד למים הטריטוריאליים המנוהלים על ידי המדינות.

דרום אפריקה הצטרפה לאמנת חוק הים של האו"ם בסוף 1984 ובשנת 1994 אשררה אותה וכן חתמה על הסכם תיחום עם נמיביה^[21]. עם זאת הטענות של המדינה לאזור הכלכלי הבלעדי והן לגבי השטח הסמוך ליבשת אפריקה, והן לזה שסביב איי הנסיך אדוארד, נקבעו רק בשנת 2009^[22].

שטחו הכולל של האזור הכלכלי הבלעדי של דרום אפריקה 1,535,538 קמ"ר ומורכב משני חלקים:

• סביב יבשת אפריקה - 1,068,659 קמ"ר
• סביב איי הנסיך אדוארד - 466,879 קמ"ר

קוריאה הדרומית חתמה על חוק הים בשנת 1996 וכיום שטח המים האזור הכלכלי הבלעדי שלה הוא 475,469 קמ"ר. קוריאה הדרומית נמצאת בסכסוך עם יפן על סלעי ליאנקור, סכסוך שלא מנע מהן להגיע להסכמי דיג באזור^[23]. כמו כן היא מסוכסכת עם סין על שטח באזור איי סוקרטה בים סין המזרחי, בעיקר על זכויות הדיג במקום, סכסוך שמאיים לגרור גם את ארצות הברית^[24].

ממשלת הודו חתמה על חוק הים ביוני 1995 והחל מאמצע העשור הראשון שנות ה-2000 היא מנסה להרחיב את תחום האזור הכלכלי הבלעדי שלה תוך שהיא נתקלת בהתנגדות של פקיסטן^[25], הודו גם מעורבת בחיפושי נפט בתוך המים הכלכליים של וייטנאם באזור ים סין הדרומי למרות התנגדות סין^[26]. כיום שטח האזור הכלכלי הבלעדי של הודו הוא 2,305,143 מתוכם 663,629 משויכים לאיי אנדמן והשאר ליבשת.

הגם שיוון הכריזה על הרחבה של שליטתה לתחום רחב מהמים הטריטוריאליים עוד ב-1931^[27] וחתמה על הסכם בנושא עם איטליה ב-1977^[28] הרי רק בראשית 2013 הצהירה כי היא טוענת לאזור כלכלי בלעדי^[29]. וזאת בעקבות התגברות הסכסוך עם טורקיה בנושא במהלך השנה שקדמה לכך.

על פי המפות שפורסמו, ממשלת ישראל הכירה באזור הכלכלי הבלעדי של יוון וקפריסין. המפות מתארות את מהלך צינור הגז שיעביר גז שיופק על ידי נובל אנרג'י ממאגר לווייתן לאירופה, באמצעות צינור תת-ימי וחציית יוון. צינור הגז צריך לעבור את שטח הים, אשר על פי המשפט הבינלאומי, כחלק מהאזור הכלכלי הבלעדי היווני. בהצעה זו, ישראל מכירה באזור הכלכלי הבלעדי היווני באזור ומציעה יתרון שיוון יכול להשתמש בהליכי משא ומתן לתמיכה בטענותיה על האזור. בפועל, שיתוף הפעולה הזה יהיה להקים קואליציית אנרגיה חזקה בין יוון, קפריסין וישראל. חלק הכרייה והפעלה יבוצע על ידי חברה אמריקנית^[30]. "מהות העניין היא שבמאמץ להגן ולהבטיח את האינטרסים חיוניים של ישראל בים התיכון, לישראל כבר לא נשארה ברירה אלא לתחום באופן רשמי את הגבולות הימיים שלה"^[31].

אזור כלכלי בלעדי של יפן:

  אזור כלכלי בלעדי של יפן

  משטר משותף עם קוריאה הדרומית

  אזור כלכלי בלעדי הנתבע על ידי יפן ונמצא במחלוקת

• האי מרקוס: 428,875 קמ"ר
• איי בונין: 862,782 קמ"ר
• האוקיינוס השקט (יפן): 1,162,334 קמ"ר
• איי ריוקיו: 1,394,676 קמ"ר
• ים יפן: 630,721 קמ"ר
• סה"כ: 4,479,358 קמ"ר

ליפן יש מחלוקת על גבולות האזורים הכלכליים הבלעדיים עם כל שכנותיה באסיה (רוסיה, קוריאה הדרומית, סין וטאיוואן). הסכסוך עם סין, כמו גם עם טאיוואן מתמקד באיי סנקאקו (לפי היפנים)/דיאויו (לפי הסינים), הסכסוך עם קוריאה הדרומית מתמקד באזור סלעי ליאנקור ואילו הסכסוך עם רוסיה מהווה חלק מהסכסוך בנושא האיים הקוריליים.

הנתונים לעיל כמו גם המפות הרלוונטיות בפרויקט The Sea Around Us^[32][33] מסמנים את הגבולות הנטענים על ידי יפן, ולא לוקחים בחשבון את הטענות של המדינות השכנות.

לישראל אזור כלכלי בלעדי רק בים התיכון משום שחופי מפרץ אילת שישראל חולקת עם מצרים וירדן קרובים כך שנקודת המגע ביניהם לא חורגת מעבר לתחום המים הטריטוריאליים של שלוש המדינות ואילו ים המלח נחשב כמים פנימיים.

שטח המים הכלכליים של ישראל, 22,000 קמ"ר, הנמצאים במים העמוקים - עד 220 מיילים ימיים מחופי המדינה ומוגדרים כ"אזור כלכלי בלעדי", או בקיצור "מים כלכליים", משתווה לשטחה היבשתי של המדינה - 22,071 קמ"ר.

שדות הגז המשמעותיים של ישראל תמר, לווייתן והאחרים נמצאים באזור הכלכלי הבלעדי שלה מעבר לתחום המים הטריטוריאליים. אף על פי שחוק הים שהתקבל ב-1982 דורש הפקדה של הכרזה על השטח במוסדות האו"ם (למקרה של תביעות סותרות מצד מדינות שכנות) הרי ישראל הכינה רק ב-2007 הצעת חוק בנושא זה^{[ישראל 1]} (שלא אושרה) והכריזה בפועל^{[ישראל 2]} על שטח זה רק ב-10 ביולי 2011. ב-17 בדצמבר 2010 חתמו ישראל וקפריסין על הסכם תיחום^{[ישראל 3]}. הסכם זה היה אמור להשלים את ההסכם שנחתם בין קפריסין ובין לבנון בינואר 2007 אולם מעולם לא אושר על ידי הפרלמנט הלבנוני^{[ישראל 4]} ולעלות בקנה אחד עם החוק הקפריסאי משנת 2004^{[ישראל 5]}. ההסכם מעביר את הגבול בין ישראל ללבנון בניצב לקו החוף. בפועל טענה לבנון כנגד ההסכם^{[ישראל 6]} בנימוק שקו הגבול צריך לעבור ישירות ממזרח למערב, פער של כעשרים מעלות לעומת העמדה הישראלית^{[ישראל 7]}. שלטענתה גזלה 860 קמ"ר מהאזור הכלכלי הבלעדי שלה^{[ישראל 8]} וזכתה לתמיכה אמריקאית בעמדתה^{[ישראל 9]}. המחלוקת הביאה לסדרה של התבטאויות תוקפניות של שני הצדדים החל מאמצע 2010^{[ישראל 10]}, להכרזה ישראלית על מימון מחצית מהעלויות הביטחוניות של משק הגז הימי על ידי הממשלה ב-2010 ולדרישה לחיזוק ניכר של חיל הים בהתאם^{[ישראל 11]}. תוצאה נוספת של ההסכם בין ישראל לקפריסין הייתה דרישתה של טורקיה להכרה בזכויות קפריסין הטורקית^{[ישראל 12]}, לחיזוק הקשר הביטחוני בין ישראל וקפריסין^{[ישראל 13]} ולמעורבות יוון בסוגיה^{[ישראל 14]}.

בין לבנון לישראל נוצרה מחלוקת היכן עובר הגבול הימי בין המדינות, על כ-860 קמ"ר.^[34] על רקע הסכסוך ב-2 ביולי 2022 נשלחו שלושה כטב"מים עוינים, מכיוון לבנון אל עבר אסדת הגז "כריש"^[35]. המדינות חתמו על הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון ב-27 באוקטובר 2022 בתיווכו של עמוס הוכשטיין^[36].

האזור הכלכלי הבלעדי של מקסיקו כולל שטח של 3,269,386 קמ"ר^[37]. שטח זה כולל אזורים בים הקריבי, במפרץ מקסיקו (כולל שטח שנחתמה עליו אמנה לחלוקה עם ארצות הברית), במפרץ קליפורניה, באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט.

לנורווגיה יש אזור כלכלי בלעדי גדול: 819 620 קמ"ר סביב החוף שלה. למדינה יש גם אזור דיג של 1,878,953 קמ"ר, כולל אזורי דיג סביב סבאלברד ויאן מאיין^[38]. השיתוף באזור הכלכלי הבלעדי בין חברות האיחוד האירופי היה בין הסיבות מדוע נורווגיה לא הפכה לחברה בו. סכסוך בנושא הדרך על יישום חוק הים במרחב שבין יאן מאיין (נורווגיה) וגרינלנד (דנמרק) הסתיים ב-1993 בהחלטה (אחת הראשונות בנושא חוק הים) של בית הדין הבינלאומי לצדק שקבעה כי המקרה הוא חריג ביחס החופים ולפיכך חילקה את השטח הגדול יותר לדנמרק^[39].

בחודש אפריל 2009, משלחת האומות המאוחדות לגבולות המדף היבשתי אישרה את טענתה של נורווגיה ל-235,000 קילומטרים רבועים נוספים של מדף יבשתי. הוועדה מצאה כי לנורווגיה ולרוסיה תביעות תקפות מעל חלק ממדף ים ברנץ^[40].

האזור הכלכלי הבלעדי של ניו זילנד מקיף את איי ניו זילנד כמו גם את התחומים האחרים הנכללים במדינה: טוקלאו, ניואה, איי קוק. ניו זילנד טוענת גם לריבונות על שטח חסות רוס באנטארקטיקה אולם לא הכריזה על שטח כלכלי בלעדי מסביב לו.

האזור הכלכלי הבלעדי של פולין כולל שטח של כ-30,533 קמ"ר בתוך הים הבלטי^[46]. האזור הכלכלי הבלעדי כולל חלקים מהשטחים הבאים: אגן בורנהולם, קמט שלופסק, אגן גוטלנד ואגן גדנסק. ישנם מספר שרטונות בין האגנים והחוף הפולני, כולל גדת אודר, גדת שלופסק, גדת Stilo, והגדה הדרום מזרחית^[46].

המינרלים העיקריים בתוך האזור הכלכלי הבלעדי הם חצץ וחול^[46].

• היבשת - 327,667 קמ"ר
• האיים האזוריים - 953,633 קמ"ר
• מדיירה - 446,108 קמ"ר
• סה"כ - 1,727,408 קמ"ר

פורטוגל הגישה תביעה להגדיל את שטח האזור הכלכלי הבלעדי שלה ל-2,150,000 קילומטרים רבועים נוספים של מדף היבשת במאי 2009^[47], וכתוצאה מכך לאזור כלכלי בלעדי כולל של יותר מ-3,877,408 קמ"ר. כיום שטח האזור הכלכלי הבלעדי של פורטוגל הוא העשירי בעולם בגודלו.

הגבול הדרומי בין האזורים הכלכליים הבלעדיים של פורטוגל וספרד שנוי במחלוקת. ספרד טוענת שהגבול הדרומי ביותר צריך להיות בקו הנמצא במרחק שווה ממדיירה והאיים הקנריים. אבל פורטוגל טוענת לריבונות על איי Savage (ארכיפלג קטן בצפון האיים הקנריים), ולכן הגבול דרומי יותר. מנגד טוענת ספרד שלאיים אלו אין מדף יבשתי נפרד^[48], על פי סעיף 121 של חוק הים: "סלעים שלא ניתן לקיים מגורי אדם או חיים כלכליים עליהם, לא יהיה להם כל אזור כלכלי בלעדי או מדף יבשתי"^[49].

האזור הכלכלי הבלעדי של הפיליפינים משתרע על שטח בגודל כ-2,265,684 קמ"ר^[50]. הפיליפינים הכריזו על אזור כלכלי בלעדי בהכרזה נשיאותית ב-11 ביוני 1979^[51], קיבלה את אמנת חוק הים ב-16 בנובמבר 1994 והרחיבה את האזור גם למדף היבשת באזור בנהם ב-2 ביולי 2012^[52]. המדינה נמצאת בסכסוך עם סין על השטח שבים סין הדרומי^[53] כמו גם ויכוח עם וייטנאם בנושא איי ספרטלי והאזור סביבם, לפיליפינים יש גם סכסוך עם טאיוואן שאף הביא במאי 2013 לירי על ספינת דיג טאיוואנית^[54].

לפקיסטן אזור כלכלי בלעדי בשטח 201,520 קמ"ר בים הערבי שהוכרז בדצמבר 1976, אמנת חוק הים נחתמה בדצמבר 1982 ואושררה בפברואר 1997, כמו כן ביקשה המדינה להרחיב את השטח למדף היבשת באפריל 2009^[55] וכן חתמה על הסכם תיחום עם עומאן בשנת 2000. פקיסטן טוענת לזכות פיקוח (שלא בהתאם לחוק הים) על מעבר ספינות ומטוסים באזורים מסוימים של האזור הכלכלי הבלעדי בשל פעילות צבאית והיא נמצאת בסכסוך גבולות עם הודו^[56] וכן בסכסוך על זכויות דיג^[57].

קנדה חריגה בכך ששטח האזור הכלכלי הבלעדי שלה, המשתרעים על 2,755,564 קמ"ר, קטן יותר מהמים הטריטוריאליים שלה וזאת מכיוון שהמים הטריטוראליים שבדרך כלל הם רק 12 מיילים ימיים מהחוף, כוללים גם את מי הימים הפנים יבשתיים כגון מפרץ הדסון (כ-300 מיילים ימיים - 560 ק"מ)), מפרץ סנט לורנס והמים הפנימיים של הארכיפלג הארקטי.

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

אזור כלכלי בלעדי של קפריסין

מים פנימיים של קפריסין		מים טריטוריאליים של קפריסין
אזור כלכלי בלעדי של קפריסין		מים עמוקים

שטח האזור הכלכלי הבלעדי של קפריסין הוא 98,550 קמ"ר והשטח נקבע על ידי חוק מה-2 באפריל 2004. קפריסין סימנה את הגבול הימי עם מצרים ב-2003, ועם לבנון בשנת 2007^[58]. (הגם שהאחרון לא אושר על ידי הפרלמנט הלבנוני) קפריסין וישראל חתמו על הגבול הימי שלהם בשנת 2010^[59]. עם זאת אין לקפריסין הסכמים דומים עם שכנותיה האחרות, סוריה וטורקיה, כאשר האחרונה אינה מכירה בהסכמי הגבול של קפריסין עם שכנותיה בשל תביעותיה (כולל אזור כלכלי בלעדי מתאים) עבור קפריסין הטורקית. חלקים משטח זה חולקו לזיכיונות לחיפוש נפט וגז (12 חלקים בכל פעם) ב-2007 וב-2012.

השטח ממזרח לקפריסין הוא חלק ממאגר הגז במזרח הים התיכון שנמשך מחופי מצרים צפונה והחל מתחילת שנות האלפיים התגלו כמויות משמעותיות של גז טבעי באזור המכונה בלוק 12 (אפרודיטה) באזור הכלכלי הבלעדי של קפריסין^[60], כ-175 ק"מ דרומית ללימסול ב-33°5′40 צ' ו-32°59′0″ מ'^[61] (סמוך לנקודת החיתוך של גבולות ישראל-לבנון-קפריסין). באוגוסט 2011, נובל אנרג'י חתמה על הסכם לייצור שיתוף עם ממשלת קפריסין בנוגע לפיתוח המסחרי של השטח^[62]. בתגובה איימה טורקיה^[63], לגייס כוחות חיל הים שלה במקרה שקפריסין תנסה להמשיך בתוכניותיה להתחיל בקידוח בבלוק 12^[64]. מאמצי הקידוח של קפריסין קיבלו את תמיכתן של ארצות הברית, של האיחוד האירופי ושל האו"ם וב-19 בספטמבר 2011 החלו הקידוחים בבלוק 12 ללא כל תקריות^[65].

האזור כלכלי בלעדי של צ'ילה כולל אזורים סביב איי דסוונטוראדאדס, אי הפסחא ואיי חואן פרננדס.

קיימת מחלוקת עם פרו על שטח האזור הכלכלי הבלעדי של צ'ילה: מחלוקת ימית צ'ילה - פרו

בשל הטריטוריות מעבר לים, צרפת מחזיקה באזור הכלכלי הבלעדי השני בגודלו בעולם, המשתרע על פני 11,035,000 קמ"ר, קצת פחות מהאזור כלכלי בלעדי של ארצות הברית (14,383,000 קמ"ר), אבל לפני האזור הכלכלי הבלעדי של אוסטרליה (8,148,250 קמ"ר). האזור הכלכלי הבלעדי של צרפת מכסה כ-8% מהשטח הכולל של כל האזורים הכלכליים הבלעדיים בעולם, ואילו שטחה של הרפובליקה הצרפתית הוא רק 0.45% מהשטח היבשתי של כדור הארץ.

אזור	אזור כלכלי בלעדי ומים טריטוריאליים של האזור (קמ"ר)[9]	שטח קרקע	סך הכל
צרפת צרפת	334,604	551,695	886,299
גיאנה הצרפתית	133,949	83,846	217,795
גוואדלופ גוואדלופ	95,978	1,628	97,606
מרטיניק מרטיניק	47,640	1,128	48,768
ראוניון ראוניון	315,058	2,512	317,570
פולינזיה הצרפתית פולינזיה הצרפתית	4,767,242	4,167	4,771,409
סן-פייר ומיקלון סן-פייר ומיקלון	12,334	242	12,576
מיוט מיוט	63,078	376	63,454
ואליס ופוטונה ואליס ופוטונה	258,269	264	258,533
סן מרטן סן מרטן	1,000	53	1,053
סן ברתלמי סן ברתלמי	4,000	21	4,021
קלדוניה החדשה קלדוניה החדשה	1,422,543	18,575	1,441,118
קליפרטון	431,263	6	431,269
איי קרוזה	574,558	352	574,910
איי קרגלן	567,732	7,215	574,947
איי סן פול ואמסטרדם	509,015	66	509,081
איי אפארסה	352,117	44	352,161
אי טרומלין	270,455	1	270,456
סה"כ	11,035,000	675,417	11,710,417

• קלינינגרד (הים הבלטי) - 11,634 קמ"ר
• סנקט פטרבורג (הים הבלטי) - 12,759 קמ"ר
• ים ברנץ - 1,308,140 קמ"ר
• הים השחור - 66,854 קמ"ר
• האוקיינוס השקט - 3,419,202 קמ"ר
• סיביר - 3,277,292 קמ"ר
• סה"כ - 8,095,881 קמ"ר^[66]

רשימה זו כוללת שטחים נשלטים בתוך המדינות הריבוניות (כולל שטחים לא מיושבים), אבל אינה כוללת תביעות באנטארקטיקה.

מדינה	קמ"ר	שטח המדף היבשתי (קמ"ר)	אזור כלכלי בלעדי ושטח פנימי (קמ"ר)
ארצות הברית ארצות הברית	11,351,000	2,193,526	21,814,306
צרפת צרפת	11,035,000	389,422	11,655,724
אוסטרליה אוסטרליה	8,505,348	2,194,008	16,197,464
רוסיה רוסיה	7,566,673	3,817,843	24,664,915
בריטניה בריטניה	6,805,586	722,891	7,048,486
ניו זילנד ניו זילנד	6,682,503	277,610	6,953,478
אינדונזיה אינדונזיה	6,159,032	2,039,381	8,019,392
קנדה קנדה	5,599,077	2,644,795	15,607,077
יפן יפן	4,479,388	454,976	4,857,318
פורטוגל פורטוגל	3,877,408	92,090	3,969,498
צ'ילה צ'ילה	3,681,989	252,947	4,431,381
ברזיל ברזיל	3,660,955	774,563	12,175,832
קיריבטי קיריבטי	3,441,810	7,523	3,442,536
מקסיקו מקסיקו	3,177,593	419,102	5,141,968
מיקרונזיה מיקרונזיה	2,996,419	19,403	2,997,121
דנמרק דנמרק	2,551,238	495,657	4,761,811
פפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה	2,402,288	191,256	2,865,128
נורווגיה נורווגיה	2,385,178	434,020	2,770,404
הודו הודו	2,305,143	402,996	5,592,406
איי מרשל איי מרשל	1,990,530	18,411	1,990,711
הפיליפינים הפיליפינים	1,590,780	272,921	1,890,780
איי שלמה איי שלמה	1,589,477	36,282	1,618,373
דרום אפריקה דרום אפריקה	1,535,538	156,337	2,756,575
סיישל סיישל	1,336,559	39,063	1,337,014
מאוריציוס מאוריציוס	1,284,997	29,061	1,287,037
פיג'י פיג'י	1,282,978	47,705	1,301,250
מדגסקר מדגסקר	1,225,259	101,505	1,812,300
ארגנטינה ארגנטינה	1,159,063	856,346	3,939,463
אקוודור אקוודור	1,077,231	41,034	1,333,600
ספרד ספרד	1,039,233	77,920	1,545,225
האיים המלדיביים האיים המלדיביים	923,322	34,538	923,622
הרפובליקה העממית של סין   סין	879,666	831,340	10,520,487
ונצואלה ונצואלה	860.000	98.500	1,777,210
סומליה סומליה	825,052	55,895	1,462,709
פרו פרו	815,915	82,000	2,101,131
קולומביה קולומביה	808,158	53,691	1,949,906
קייפ ורדה קייפ ורדה	800,561	5,591	804,594
איסלנד איסלנד	751,345	108,015	854,345
טובאלו טובאלו	749,790	3,575	749,816
ונואטו ונואטו	663,251	11,483	675,440
טונגה טונגה	659,558	8,517	660,305
בהאמה בהאמה	654,715	106,323	668,658
פלאו פלאו	603,978	2,837	604,437
מוזמביק מוזמביק	578,986	94,212	1,380,576
קוסטה ריקה קוסטה ריקה	574,725	19,585	625,825
נמיביה נמיביה	564,748	86,698	1,388,864
תימן תימן	552,669	59,229	1,080,637
איטליה איטליה	541,915	116,834	843,251
עומאן עומאן	533,180	59,071	842,680
מיאנמר מיאנמר	532,775	220,332	1,209,353
סרי לנקה סרי לנקה	532,619	32,453	598,229
אנגולה אנגולה	518,433	48,092	1,765,133
יוון יוון	505,572	81,451	637,529
וייטנאם וייטנאם	417,663	365,198	748,875
אירלנד אירלנד	410,310	139,935	480,583
לוב לוב	351,589	64,763	2,111,129
קובה קובה	350,751	61,525	460,637
פנמה פנמה	335,646	53,404	411,163
מלזיה מלזיה	334,671	323,412	665,474
נאורו נאורו	308,480	41	308,501
גינאה המשוונית גינאה המשוונית	303,509	7,820	331,560
קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית	300,851	225,214	400,529
תאילנד תאילנד	299,397	230,063	812,517
מרוקו מרוקו (ללא סהרה המערבית)	274,577	53,746	721,127
מצרים מצרים	263,451	61,591	1,265,451
טורקיה טורקיה	261,654	56,093	1,045,216
ג'מייקה ג'מייקה	258,137	9,802	269,128
הרפובליקה הדומיניקנית הרפובליקה הדומיניקנית	255,898	10,738	304,569
ליבריה ליבריה	249,734	17,715	361,103
הונדורס הונדורס	249,542	68,718	362,034
טנזניה טנזניה	241,888	25,611	1,186,975
פקיסטן פקיסטן	235,999	51,383	1,117,911
גאנה גאנה	235,349	22,502	473,888
ערב הסעודית ערב הסעודית	228,633	107,249	2,378,323
ניגריה ניגריה	217,313	42,285	1,141,081
סיירה לאון סיירה לאון	215,611	28,625	287,351
גבון גבון	202,790	35,020	470,458
ברבדוס ברבדוס	186,898	426	187,328
חוף השנהב חוף השנהב	176,254	10,175	498,717
איראן איראן	168,718	118,693	1,797,468
מאוריטניה מאוריטניה	165,338	31,662	1,190,858
קומורו קומורו	163,752	1,526	165,987
שוודיה שוודיה	160,885	154,604	602,255
סנגל סנגל	158,861	23,092	355,583
הולנד הולנד	154,011	77,246	192,345
אוקראינה אוקראינה	147,318	79,142	750,818
אורוגוואי אורוגוואי	142,166	75,327	318,381
גיאנה גיאנה	137,765	50,578	352,734
קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית	132,826	54,566	253,364
סאו טומה ופרינסיפה סאו טומה ופרינסיפה	131,397	1,902	132,361
סמואה סמואה	127,950	2,087	130,781
סורינאם סורינאם	127,772	53,631	291,592
האיטי האיטי	126,760	6,683	154,510
אלג'יריה אלג'יריה	126,353	9,985	2,508,094
ניקרגואה ניקרגואה	123,881	70,874	254,254
גינאה ביסאו גינאה ביסאו	123,725	39,339	159,850
קניה קניה	116,942	11,073	697,309
גואטמלה גואטמלה	114,170	14,422	223,059
אנטיגואה וברבודה אנטיגואה וברבודה	110,089	4,128	110,531
תוניסיה תוניסיה	101,857	67,126	265,467
קפריסין קפריסין	98,707	4,042	107,958
אל סלוודור אל סלוודור	90,962	16,852	112,003
פינלנד פינלנד	87,171	85,109	425,590
בנגלדש בנגלדש	86,392	66,438	230,390
טאיוואן טאיוואן	83,231	43,016	119,419
אריתריאה אריתריאה	77,728	61,817	195,328
טרינידד וטובגו טרינידד וטובגו	74,199	25,284	79,329
מזרח טימור מזרח טימור	70,326	25,648	85,200
סודאן סודאן	68,148	19,827	1,954,216
קמבודיה קמבודיה	62,515	62,515	243,550
גינאה גינאה	59,426	44,755	305,283
קרואטיה קרואטיה	59,032	50,277	115,626
איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות	58,218	57,474	141,818
גרמניה גרמניה	57,485	57,485	414,599
מלטה מלטה	54,823	5,301	55,139
אסטוניה אסטוניה	36,992	36,992	82,219
סנט וינסנט והגרנדינים סנט וינסנט והגרנדינים	36,302	1,561	36,691
בליז בליז	35,351	13,178	58,317
בולגריה בולגריה	34,307	10,426	145,186
בנין בנין	33,221	2,721	145,843
קטר (מדינה) קטר	31,590	31,590	43,176
הרפובליקה של קונגו הרפובליקה של קונגו	31,017	7,982	373,017
פולין פולין	29,797	29,797	342,482
דומיניקה דומיניקה	28,985	659	29,736
לטביה לטביה	28,452	27,772	93,011
גרנדה (מדינה) גרנדה	27,426	2,237	27,770
ישראל ישראל	26,352	3,745	48,424
רומניה רומניה	23,627	19,303	262,018
גמביה גמביה	23,112	5,581	34,407
גאורגיה גאורגיה	21,946	3,243	91,646
לבנון לבנון	19,516	1,067	29,968
קמרון קמרון	16,547	11,420	491,989
סנט לוסיה סנט לוסיה	15,617	544	16,156
אלבניה אלבניה	13,691	6,979	42,439
טוגו טוגו	12,045	1,265	68,830
כווית כווית	11,026	11,026	28,844
סוריה סוריה	10,503	1,085	195,683
בחריין בחריין	10,225	10,225	10,975
ברוניי ברוניי	10,090	8,509	15,855
סנט קיטס ונוויס סנט קיטס ונוויס	9,974	653	10,235
מונטנגרו מונטנגרו	7,745	3,896	21,557
ג'יבוטי ג'יבוטי	7,459	3,187	30,659
ליטא ליטא	7,031	7,031	72,331
בלגיה בלגיה	3,447	3,447	33,975
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו	1,606	1,593	2,346,464
סינגפור סינגפור	1,067	1,067	1,772
עיראק עיראק	771	771	439,088
מונקו מונקו	288		290
הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית	256	256	6,276
סלובניה סלובניה	220	220	20,493
ירדן ירדן	166	59	89,508
בוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה	50	50	51,259
קזחסטן קזחסטן			2,724,900
מונגוליה מונגוליה			1,564,100
צ'אד צ'אד			1,284,000
ניז'ר ניז'ר			1,267,000
מאלי מאלי			1,240,192
אתיופיה אתיופיה			1,104,300
בוליביה בוליביה			1,098,581
זמביה זמביה			752,612
אפגניסטן אפגניסטן			652,090
הרפובליקה המרכז-אפריקאית הרפובליקה המרכז-אפריקאית			622,984
דרום סודאן דרום סודאן			619,745
בוטסואנה בוטסואנה			582,000
טורקמניסטן טורקמניסטן			488,100
אוזבקיסטן אוזבקיסטן			447,400
פרגוואי פרגוואי			406,752
זימבבואה זימבבואה			390,757
בורקינה פאסו בורקינה פאסו			274,222
אוגנדה אוגנדה			241,038
לאוס לאוס			236,800
בלארוס בלארוס			207,600
קירגיזסטן קירגיזסטן			199,951
נפאל נפאל			147,181
טג'יקיסטן טג'יקיסטן			143,100
מלאווי מלאווי			118,484
הונגריה הונגריה			93,028
אזרבייג'ן אזרבייג'ן			86,600
אוסטריה אוסטריה			83,871
צ'כיה צ'כיה			78,867
סרביה סרביה			77,474
סלובקיה סלובקיה			49,035
שווייץ שווייץ			41,284
בהוטן בהוטן			38,394
מולדובה מולדובה			33,846
לסוטו לסוטו			30,355
ארמניה ארמניה			29,743
בורונדי בורונדי			27,834
רואנדה רואנדה			26,338
מקדוניה מקדוניה			25,713
סווזילנד סווזילנד			17,364
קוסובו קוסובו[מצב 2]			10,887
לוקסמבורג לוקסמבורג			2,586
אנדורה אנדורה			468
ליכטנשטיין ליכטנשטיין			160
סן מרינו סן מרינו			61
הוותיקן הוותיקן			0.44

• מים טריטוריאליים
• מדף יבשתי
• חוק הים
• מלחמת הבקלה

מדיה וקבצים בנושא אזור כלכלי בלעדי בוויקישיתוף

• ספיר משולם, מים כלכליים חזון של עוצמה והגנה, 'בין גלים' מאי 2016, עמ' 54.
• שלמה גואטה, "מים כלכליים" (EEZ) במרחב הים האדום, המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, אוניברסיטת חיפה, יולי 2021
• אזורים כלכליים (חוקים ימיים), דף שער בספרייה הלאומית

מצב: