איפוניה

אֵיפוֹנְיָה (euphonia; מיוונית עתיקה: εὐ – טוב, ו-φωνή – צליל; לפי מילון מונחי האקדמיה ללשון העברית: נֹעַם הַצְּלִיל, ובעבר תַּנְעוּמָה) היא סידור מילים, הברות וצלילים הנעים לשמיעה, וזאת בניגוד לקקופוניה.

בשירה, האיפוניה משמשת כלי ספרותי, והיא מושגת באמצעות משקל, חריזה ומצלול.^[1] הצלילים האיפוניים יותר הם התנועות הארוכות והעיצורים הרכים החוככים: ל', מ', נ', ר', ו' וי'.^[2] ידיעון האקדמיה ללשון העברית, למד לשונך, מביא דוגמה לנועם הצליל מהשיר לילות לילך מאת חיים לנסקי:^[3]

לֵילוֹת לִילָךְ, לֵילוֹת לִילָךְ!
רֵיחָם זָלַף – לֹא לִי, לֹא לָךְ.

במוזיקה, איפוניה משמשת לציון מנגינה ערבה לאוזן השומע.^[1]