אהבת תפוח הזהב

עוד מילדות רביקוביץ הרבתה לכתוב שירה, ובגיל שתים-עשרה, בהיותה בקיבוץ גבע, כתבה שירים רבים.^[1] כשלמדה בתיכון חוגים בחיפה, פקד אותה גל כתיבה נוסף, שהצמיח חלק משירי "אהבת תפוח הזהב". בין היתר, כתבה בתקופה זו את השיר "תמונה".^[2] בעת שירותה הצבאי המשיכה לכתוב, ומכר המליץ לה לפנות אל לאה גולדברג. גולדברג התלהבה משיריה של רביקוביץ ושלחה אותם לאברהם שלונסקי, שפרסם אותם בכתב העת "אורלוגין", ובעקבות זאת, התפרסמו שיריה גם בכתבי העת "למרחב", "על המשמר" ו"מולד".^[3] שיריה של רביקוביץ היו נתונים להשפעה מגוונת: גולדברג ושלונסקי עצמם, נתן אלתרמן ויונתן רטוש, בלדות אנגליות וסקוטיות קדומות לצד שירה אנגלו-סקסית רומנטית ומודרנית, התנ"ך, המיסטיקה והקבלה ועוד.^[4] בנובמבר 1956 נחשף לשיריה ישראל זמורה, מנהל הוצאת מחברות לספרות, אשר רמז לה שביכולתה לפרסם ספר שירה. רביקוביץ נענתה לשירתו וב-1959 ספר ביכוריה ראה אור.^[5]

מבחינה סגנונית, בשירי הקובץ קיים מגוון לשוני ולירי רחב.^[6] בשירים רבים קיים שימוש בעברית מקראית, לעיתים אפילו ארכאית, הכוללת מלים נדירות, כגון "פַּחַז", "מַדְוֵינוּ", ו"יִסְתּוֹלֵל".^[7] לצד זאת, ניתן לראות בשירים רבים לשון פשוטה להבנה, כגון פתיחת השיר "תרי"ג מצוות ואחת": "והאיש המת שב לביתו/ לספר לבניו על מותו/ לבל יחרדו בניו/ למשמע הדבר הנורא הזה". נוסח זה, הקרוב לפרוזה, חושף את כוונת המלים בצורה ברורה.^[8] בשירים רבים מתקיימת חריזה, אך אין שקילה אשר תביא לתחושת מוזיקליות זורמת.^[9] הצורה השירית המועדפת בקובץ שירים זה היא בלדה.^[10]

בשירי הקובץ שזורות זו לצד זו חוויות אישיות, לצד כתיבה הגותית משלית.^[8] בתוך כך בולט מוטיב מרכזי: תפוח הזהב, אשר אוהב את אוכלו, מכיוון שהוא מבחין ורואה אותו, אך יחד עם זאת מהווה עבורו משחית.^[6] מוטיב דומיננטי נוסף הוא הגעגוע לאב מת, אשר מהווה נושא מרכזי למקבץ השירים "עמוד התיכון". חוויית האובדן האישית, לצד הכתיבה המשלית האלגורית המלווה את הספר לאורכו, מהוות הגות הנובעת מתוך מצוקה אישית של רביקוביץ, כאשר שירים הנראים פשוטים מסתירים בתוכם רבדים עמוקים ונסתרים.^[8]

לאורך הקובץ יש שימוש רב בנוף אשר לעיתים עובר האנשה או מדומה לבעל חיים. בשיר "תמונה" נכתב "חורשות הכבשים הירוקים גלשו במורדות/ והים למטה שכשך והכחיל מן השמש". החורשות מדומות לכבשים, והים מבצע פעולה אנושית כשכשוך רגלים.^[2]

"אהבת תפוח הזהב" התקבל בהתלהבות רבה, וכחצי שנה לאחר פרסומו נכתב עליו "שהעלה מסביבו גלים רבים של התלהבות ושל הזדהות".^[11] הלל ברזל כתב כי "יש לראות בשיריה של דליה רביקוביץ הישג פיוטי ראוי לשמו",^[8] ומבקרים האדירו את מקוריות כתיבתה של רביקוביץ.^[6] יחד עם זאת, סגנון הכתיבה הארכאי של רביקוביץ היווה מוקד למחלוקת ספרותית ולביקורת מצד נתן זך, שכתב: "בידי דליה רביקוביץ עולה לעיתים להפעיל מלים ומשפטים אשר ניתן היה לשער כי אין להם חיים מחוץ לקונטכסט ההיסטורי שלהם..."^[9]

• אהבת תפוח הזהב

עמוד התיכון

• עמוד התיכון

• דעת לנבון נקל

• תרי"ג מצוות ואחת

• כף יד רשעה

• * (עומד על הכביש)

ארץ מבוא השמש

• ארץ מבוא השמש

• מושיע

• ביאת המשיח

• מתנות מלכים

• כיסאות למשפט

בובה ממוכנת

• בובה ממוכנת

• תמונה

• בשבחי השלוה

• קריעה

• צער הלילה

• היונה

כתמי אור

• כתמי אור

• (אישה קטנה)

• חמדה

• הלטאה הכחולה בשמש

• אהבה

• שכרה

תקופות השנה

• מן היום אל הלילה

• תקופות השנה

• סביב לירושלים

• הלבנה בגשם

• כגלגל לפני סופה

• גדעון טיקוצקי, דליה רביקוביץ: בחיים ובספרות, חיפה, 2016.
• מיכאל גלוזמן, 'להאציל אלגנטיות לסבל': על מקומה של דליה רביקוביץ בשירת דור המדינה, מחקרי ירושלים בספרות עברית, כ"ב, תשס"ח, עמ' 131–151.

• הלל ברזל, אהבת תפוח הזהב, מאזנים, י (לג) גל' 4, 1960, עמ' 109–311.
• נתן זך, האישי והאלגורי, דבר, מוסף לספרות ולאמנות, 1.1.1960, עמ' 7–8.