אדם לכל עת (מחזה)

שם המחזה משקף את יחסו של רוברט בולט, המחזאי האגנוסטי מהמאה ה-20, כלפי דמותו של תומאס מור, אותו הוא מציג כאיש המצפון האולטימטיבי: במחזה, מור נשאר נאמן לעצמו, לעקרונותיו ולאמונותיו, תוך הסתגלות לנסיבות המתפתחות סביבו עם הזמן, על אף הלחצים הסביבתיים בהם הוא נתון. בולט שאל את השם מתוך "וולגריה" מאת רוברט ויטינגטון, בן תקופתו של מור, שבשנת 1520 כתב עליו:

מור הוא אדם שנון כמלאך ובעל יכולת למידה ייחודית. אינני מכיר עוד אדם כמותו. כי היכן עוד ישנו אדם בעל כזו עדינות, ענווה ואדיבות? ואדם, כפי שנדרש ממנו באותה העת, בעל שמחה ועליצות מופלאים, ולעיתים אף עצבות. זהו אדם לכל עת.^[2]

המקור באנגלית

More is a man of an angel's wit and singular learning. I know not his fellow. For where is the man of that gentleness, lowliness and affability? And, as time requireth, a man of marvelous mirth and pastimes, and sometime of as sad gravity. A man for all seasons.^[2]

• אדם לכל עת, באתר Internet Broadway Database