אגם ביווה

השם ביווה נטבע בתקופת אדו, כאשר ישנן מספר תאוריות למקור השם. הסברה הרווחת היא שהשם קשור לכלי המיתר ביווה. האגם נודע בעבר בשם אוואוּמי (淡海. מיפנית: ים מים מתוקים) או צ'יקאצוּ אוואוּמי (近淡海. מיפנית: ים מים מתוקים ליד עיר בירה). בשלב מאוחר יותר שונה שמו לאגם אוֹמי, על שם החבל בו שכן באותה תקופה. האגם נקרא גם בספרות ניוֹ נוֹ אוּמי (鳰の海. מיפנית: אגם הטבלן הגמד).

אגם ביווה נוצר כתוצאה מפעילות טקטונית והוא אחד מעשרים האגמים העתיקים בעולם, בהיותו מתוארך כבן 4 מיליון שנה. במהלך תקופה זו התפתחה באגם מערכת אקולוגית מגוונת, עם כ-1,100 מינים, מתוכם 58 אנדמיים. בנוסף, כ-5,000 מיני עופות ימיים מבקרים באגם מדי שנה. המגוון הביולוגי באגם ניזוק קשות, בעיקר לאחר פלישתם של דגים זרים.

שטחו של האגם הוא כ-670 קמ"ר ועומקו המרבי הוא 104 מ'. הוא מנקז מספר נהרות קטנים מההרים סביבו ונשפך לנהר סטה, אשר בהמשך משנה שמו לנהר יודו ונשפך לים הפנימי סטו במפרץ אוסקה. גובה פני האגם עולה בכשלושה מטרים באביב עם הפשרת השלגים והגשמים, וכן בסתיו לאחר גשמי הטייפון.

אגם ביווה משמש מקור מים לערים קיוטו ואוצו, וכן לתעשיות הטקסטיל הסמוכות. הוא מספק מי שתייה לכ-15 מיליון איש בחבל קנסאי. בשטחי האגם חלקות גידול לדגי מים מתוקים כשמך ולפנינים.

בעשור האחרון של המאה ה-19 נחפרה תעלת אגם ביווה, אשר לאחר מכן הורחבה בתקופת טאישו. תעלה זו מילאה תפקיד חשוב בעירורה של התעשייה בקיוטו, לאחר שזו שקעה כתוצאה מהעברת עיר הבירה לטוקיו.

בצדו הדרום-מערבי של האגם חופי רחצה פופולריים. כמו כן, בעיר קוסצו פועלים הגנים הבוטניים הימיים מיזונומורי ומוזיאון אגם ביווה שמגולל את ההיסטוריה של האגם.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אגם ביווה

• מכון אגם ביווה לחקר הסביבה
• אגם ביווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)