אבראהים אל-ג'עפרי

אבראהים אל-ג'עפרי נולד בעיר כרבלא ב-1947 ואחרי סיום לימודיו התיכוניים בעיר עבר ללמוד רפואה באוניברסיטת מוסול וב-1974 קיבל ממנה תואר דוקטור לרפואה. עם סיום לימודיו, חזר לכרבלא והחל בפעילות פוליטית במסגרת מפלגת הדעווה, שאליה הצטרף כבר ב-1968. בסוף שנות ה-70, החריף הסכסוך בין מפלגת הדעווה למפלגת הבעת' וסדאם חוסיין אף הורה על עונש מוות לפעילי מפלגת הדעווה. כתוצאה מכך, אל-ג'עפרי נאלץ לעזוב עם משפחתו לאיראן, שם עבד עם מועצת המהפכה האסלאמית בעיראק שתמכה באופוזיציה העיראקית. כדי להגן על משפחתו מפני המשטר העיראקי, שינה את שם המשפחה מאל אשייקר לאל-ג'עפרי. מאוחר יותר עבר ללונדון, שבה המשיך בפעילותו הפוליטית והפך לדובר של מפלגת הדעווה.^[1][2]

בשהותו מחוץ לעיראק, היה חבר בתנועות אופוזיציה עיראקיות בגלות ומיקד את העיסוק הפוליטי שלו בגיבוש "הזהות העיראקית השיעית". כנציג מפלגת הדעווה יצר קשרים עם מפלגות עיראקיות אחרות בגלות במטרה לתכנן את עתידה הדמוקרטי של עיראק.^[2]

תחילה התנגד להתערבות בינלאומית בדיכוי המשטר הדיקטטורי של סדאם חוסיין וסבר כי יש להפיל את המשטר בכוחות עיראקיים עצמיים. הוא ראה בהתערבות האמריקנית החלשת מעמדן של מפלגות האופוזיציה בעיני העם העיראקי. ג'עפרי קרא למפלגות האופוזיציה ליצור עמדה מאוחדת נגד משטר סדאם וביקש להקים ממשלה שתייצג את כלל המגזרים והדתות בעיראק. לתפיסתו, הסונים, השיעים והכורדים הם שלושה מרכיבים עיקריים בחברה העיראקית ומטרתו היא החלפת המשטר הדיקטטורי של סדאם חוסיין בשיטת ממשל רב-מפלגתית מבוססת חוקה.^[2][3]

לאחר יותר מ-20 שנות גלות, עם הפלת משטרו של סדאם חוסיין חזר אל-ג'עפרי לעיראק. ביולי 2003 מונה כחבר במועצת הממשל העיראקית וביוני 2004 הפך לסגן נשיא בממשלה בראשות איאד עלאווי. בינואר 2005 נערכו הבחירות הכלליות הראשונות בעיראק לאחר הפלישה האמריקנית, שבמסגרתן עלתה הברית העיראקית המאוחדת ובמרכזה מפלגת הדעווה כך שלבסוף ב-3 במאי 2005 מונה באופן רשמי לראש ממשלת המעבר העיראקית.^[2]

סקר דעת קהל שנערך באותה התקופה בין אזרחי עיראק הראה כי אל-ג'עפרי זכה לאהדה רבה בקרב הציבור ונתפס כדמות מאחדת שבכוונתה להשיב את הערבים הסונים למרחב הדמוקרטי לאחר שהודרו ממנו במסגרת מדיניות הדה-בעת'יפיקציה, אף על פי כן עלייתו של ראש ממשלה שיעי יצרה חששות בקרב מיעוטים כגון הכורדים והערבים הסונים.^[4][5]

כראש ממשלה, הביע אל-ג'עפרי תמיכה בכוחות האמריקניים ובנוכחותם בעיראק בעקבות הפלישה האמריקנית למדינה ולצד זאת פעל לחיזוק הקשרים עם המדינות השכנות לעיראק, בהן איראן. אל-ג'עפרי נקט בגישה רפורמיסטית וראה בהשבעתו לראשות הממשלה כצעד ראשון בתהליך דמוקרטי שעיראק עתידה לעבור. אל-ג'עפרי ראה בעלייתו לשלטון כמייצגת שינוי יסודי בעיראק במסגרתו הן הערבים השיעים והן הכורדים יזכו ליכולת השפעה, זאת לאחר שנים של דיכוי בידי המשטר של סדאם. הוא שאף להרחיב את האוטונומיה הכורדית בתוך המסגרת הפדרטיבית העיראקית מבלי לסכן את שלמות המדינה. עם זאת, הצהרותיו לא הציגו באופן חד משמעי וברור את עמדתו בנושאים מרכזיים כמו מעמד הדת במדינה, הוא הצהיר על כך שעיראק צריכה להיות מדינה דמוקרטית שלא תאמץ את מעמד הדת במדינה כמו באיראן.^[4]

לאורך השנים, הביעו מתנגדיו של אל-ג'עפרי ביקורת וחשדות בנוגע לקשריו עם איראן וטענו שהוא עלול להוביל לשיטת ממשל דומה לזו הנהוגה באיראן, המבוססת על שלטון של חכמי ההלכה. בנוסף, אל-ג'עפרי ספג ביקורת עקב זיהויו עם מפלגת הדעווה, המפלגה הפוליטית השיעית הראשונה והחשובה בעיראק. מתנגדיו מציינים לחובתו שברח מעיראק בשעתה הקשה, בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין בשלטון.^[5][6]

מבקריו הפוליטיים של אל-ג'עפרי טוענים כי תקופת כהונתו כראש ממשלת עיראק הייתה אחת התקופות האלימות והעקובות ביותר מדם בעיראק מאז הפלת שלטון סדאם חוסיין. בתקופת שלטונו הייתה עליה ניכרת באלימות העדתית וההתקוממות בעיראק ועלו אף עדויות על כליאה, עינוי והריגה של ערבים סונים בידי שיעים וכן, קריאות של הסונים לאו"ם ולארגוני זכויות אדם לגינוי הפרת זכויות האדם שבוצעו בתקופה זו. כל אלו הובילו את מבקריו לייחס לאל-ג'עפרי את חוסר היכולת והעדר הכוח למגר את העלייה באלימות וראו בממשלתו שותפה לטיהור עדתי.^[7][8]

על אף ניצחונו בבחירות ב-2006, היה אל-ג'עפרי מזוהה עם כישלון מיגורה של האלימות בעיראק ועם כישלון שיפור השירותים לאזרחים ועל כן נתקל בהתנגדות מצד הסונים והכורדים להמשך כהונתו כראש ממשלה. לאחר לחץ רב שהופעל עליו במערכת הפוליטית הפנימית וכן, לחץ מצד ארצות הברית, הוא נאלץ לבסוף לפרוש מהתפקיד באפריל 2006.^[7]

ב-2008 הקים אל-ג'עפרי מפלגה שיעית חדשה בשם זרם הרפורמה הלאומי, ששיתפה פעולה עם מתנגדיו של ראש הממשלה באותה התקופה, נורי אל-מאלכי. באותה העת, שררה מתיחות בין מנהיגים פוליטיים שיעיים בשל פעולות צבאיות שאל-מאלכי הוביל כנגד איש הדת, מוקתדא א-סדר וכן, בשל משא ומתן שניהל בנוגע להסכם ביטחון ארוך טווח מול ארצות הברית שלא זכה לאהדה רבה. אלו יצרו הזדמנות עבור אל-ג'עפרי לזכות בתמיכת הציבור במפלגה החדשה שהקים. בעקבות סכסוכו עם אל-מאלכי והקמת המפלגה, בוטלה חברותו במפלגת הדעווה, איתה היה מזוהה לאורך שנים רבות.^[9]

בין השנים 2014–2018 כיהן כשר החוץ בממשלתו של ראש הממשלה חיידר אל-עבאדי. במהלך תקופה זו התמודדה עיראק עם פלישת ארגון המדינה האסלאמית והתבססותו בשטחים נרחבים שלה עד שהצליחה לשחרר את העיר מוסול ובתוך כך פנתה אל הקהילה הבין-לאומית בבקשת סיוע לבנייה מחדש של השטחים שנהרסו. ב-2017 בעצרת הכללית של האו"ם פנה אל-ג'עפרי אל המדינות המחזיקות באנרגיה גרעינית במתן סיוע בבניית כור אטומי בעיראק למטרות שלום.^[9][10]

מדיה וקבצים בנושא אבראהים אל-ג'עפרי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אבראהים אל-ג'עפרי
• אבראהים אל-ג'עפרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)