אבו אל-עלאא אל-מערי

אל-מערי נולד בעיר מערת א-נועמאן שבצפון-מערב סוריה. בילדותו התעוור, כנראה כתוצאה ממחלת אבעבועות רוח, אך בכל זאת הצליח ללמוד במדרסה דתית בחלב הודות לכוח זיכרונו. עם חזרתו לעירו עסק בחינוך, שם גם קנה לו שם של מלומד בתחומי הבלשנות והספרות הערבית.

בשנת 1010 יצא אל העיר בגדאד, שבה למד רבות מסופרי העיר וממשכיליה. לאחר שנה של שהייה בבגדאד חזר לעירו, שם חי חיי צניעות ופרישות עד מותו בגיל 84. הוא מעולם לא נשא אישה.

אל-מערי עיצב עולם פילוסופי שלא היה מקובל בשום זרם של האסלאם. ייחודה של דרכו הפילוסופית היא ההתעלמות מן המצוות האסלאמיות ומן הביטוי האורתודוקסי של האסלאם. ראיית עולמו של אל-מערי דגלה במוסר בחיי היום-יום, מוסר שאינו שואב את מקורותיו מן הממסד הדתי אלא מעקרונות הצדק הטבעי. חסרונו של הצדק בחיי היום-יום הפיל על אל-מערי פסימיות רבה. לפי אל-מערי, הבחירה בטוב אינה צריכה להיעשות על מנת לזכות להכרה או לשכר מן הבריות או מן האל, אלא עצם המעשה הטוב הוא המטרה.

אל-מערי הביע דעות לא שגרתיות לעידן שהוא חי בו, כגון התנגדות לילודה, בטענה שעלינו לחסוך מהדורות הבאים את סבלות העולם, והתנגדות לפגיעה בבעלי חיים לצורכי מאכל, שהובילה אותו לטבעונות, תובנה שהייתה נדירה בתקופתו. אחד משיריו קרוי "אינני גונב יותר מהטבע", ובו הוא כותב (בתרגום חופשי):

אל תאכלו דגים שבעוול הוצאו מהמים

ואל תשתוקקו לאכול בשר חיות שחוטות

או את החלב הלבן של אימהות שייצרו אותו לילדיהן

ואל תצערו את הציפור התמימה בלקיחת הביצים שהטילה.^[1]

שיריו של אל-מערי הכתובים בשפה קשה ומסורבלת קובצו בספר لزوميات ("חובות"), או لزوم ما لا يلزم ("החובה של מה שאינו חובה"). הספר ראה אור בעברית בסדרת מכתוב בשנת 2019.^[2] יתר כתביו פורסמו בספרים الفصول والغايات ("הפרקים והמטרות") ו-رسالة الغفران ("איגרת המחילה"), שנטען שהייתה לו השפעה על הקומדיה האלוהית של דנטה אליגיירי, או אפילו שימש כהשראה.^[3]

כתביו של אל-מערי זכו לעניין מחודש בעולם הערבי לאחר פרסומם מחדש ופירושם על ידי האינטלקטואל המצרי טה חוסיין בשנת 1955. למרות שהוא החזיק בתפיסת עולם לא-דתית שנויה במחלוקת, כיום הוא נחשב לאחד מגדולי המשוררים הערביים הקלאסיים.^[4]

אל-מערי שנוי במחלוקת גם היום בגלל תפיסותיו הסקפטיות כלפי אסלאם, הדת הדומיננטית בעולם הערבי. ב-2013, כמעט אלף שנים לאחר מותו, ג'בהת א-נוסרה, שלוחה של אל-קאעידה בלבנט, ערפו את ראשו של פסלו של אל-מערי במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.^[4][5]

למרות המחלוקת סביבו, אל-מערי נחשב לאחד מגדולי המשוררים הערבים הקלאסיים שהקדים את זמנו.

• לֻזוּמִיַאת: התחייבויות וחובות מוּפָרִים. סדרת מכתוב - ספרות ערבית בעברית, הוצאת מכון ון ליר בירושלים ועולם חדש, 2019.
• אבו אל־עלאא אל־מערי – מתוך 'איגרת המחילה' (תרגמה מערבית והעירה: יעל בן־ישראל), דחק, כרך יז', 2024.

מדיה וקבצים בנושא אבו אל-עלאא אל-מערי בוויקישיתוף

• אין נביא זולת שכלו של האדם, אחרית הדבר שכתבה המתרגמת לאה גלזמן לספר השירה "לֻזוּמּׅיַאת" של אלמערי.
• שיריו של אל מעאי מתורגמים לאנגלית
• מידע על אבו אל-עלאא אל-מערי בקטלוג הספרייה הלאומית
• אבו אל-עלאא אל-מערי, שלושה שירים. מערבית: יותם בנשלום, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, פברואר 2019
• אבו אל-עלאא אל-מערי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי אבו אל-עלאא אל-מערי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אבו אל-עלא אל-מערי (973-1057), דף שער בספרייה הלאומית